מ"ג תהלים פ ה

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יהוה אלהים צבאות עד מתי עשנת בתפלת עמך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת
עַד־מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ׃

"עד מתי עשנת" - בצרות מלכי יון שהרעו מאד לישראל

ה' - בעבור שמצאו רבים אלהים צבאות אמרו, כי הוא שם אות בצבא שלו.

ועל דרך הפשט שהוא דרך קצרה, כמו: והנבואה עודד הנביא, שכן הוא והנבואה נבואת עודד הנביא, וככה זה: ה' אלהים אלהי צבאות, שהם צבא השמים.

וטעם עשנת – פועל עומד כמו: והר סיני עשן כולו, כאילו עלה אליך עשן בעת תפלת עמך והנה היתה התפלה, כמו עשן, כדרך: עלה עשן באפו.

"עשנת" - כמו תעשן והוא ענין כעס כמו יעשן אפך (לעיל ע"ד)

"עשנת" - כעסת למאס תפלת עמך

(חלק ב'), "עד מתי עשנת בתפלת עמך", שהתפללו ע"ז כמ"ש נחמיה ד' ג' ונתפלל אל אלהינו:

"עשנת". מענין חרון אף, כמו אז יעשן אף ה':