(נג) "וינחם"וכו' לומר כי הלא בראות ישראל את מצרים טובעים בים והמה יודעים שגם המה חטאו וכמ"ש ז"ל שאמרו למשה מצרים מלאה מע"א שלכן היאך אנו נגאלים, ועל כן תפול עליהם אימתה ופחד פן גם עליהם תעבור כוס הטביעה, אך בראותם כי הקב"ה מנחה אותם בתענוגים ברוב כל, תנוח דעתם באומרם לו חפץ ה' להמיתנו לא הראנו את כל זאת שאין הקב"ה נותן מעדנים למתים. וזהו "וינחם"כו' לומר כי במה שוינהגם כעדר במדבר היה סיבה שוינחם לבטח ולא פחדו בראות שאת אויביהם כסה הים, שע"י הטוב ההוא לא פחדו יהיה להם כן. או יאמר כי עם היות שוינחם לבטח שע"י היות הוא יתברך המנחה אותם היה מה שהיו "לבטח", עם כל זה נתן להם שכר על מה שלא פחדו ובאו תוך הים עד חוטמם במים כאילו מעצמם היה, כי בשכר האמנתם שלא פחדו זכו שואת אויביהם כסה הים. וזה אומרו "וינחם לבטח"הוא ית', ועם כל זה על מה שנמשך מזה שולא פחדו, "ואת כל אויביהם כסה הים":
