מ"ג תהלים עח מג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲשֶׁר־שָׂ֣ם בְּ֭מִצְרַיִם אֹתוֹתָ֑יו
וּ֝מוֹפְתָ֗יו בִּשְׂדֵה־צֹֽעַן׃
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"האותות היו במצרים", כי היו ללמד את העם פנה מפנות האמונה, "והמופתים היו בשדה צוען", כי לא באו ללמד רק להכות את הארץ בכללה:
ביאור המילות
"אותותיו ומופתיו". האות הוא לסימן ולהוכחה על דבר, והם המכות שבאו בהתראה בזאת תדע כי אני ה', והמופת דבר זר היוצא מן הטבע, כמ"ש ישעיה (ח' י"ח), והם דברים מפליאים שבאו שלא בהתראה, ושדה צוען כולל כל מה ששייך לממלכת מצרים, שהמופתים הלכו בכל גבוליהם סביב, אבל האותות נתנו לפרעה ולשריו בארץ מצרים:אלשיך
או יאמר "אשר שם במצרים אותותיו" הם אשר עשה תוך העיר, "ומופתיו בשדה צוען" הוא אשר עשה בשדה, ופירש מה שאמרתי "אשר שם במצרים אותותיו", כי "ויהפוך לדם כו' ישלח בהם"כו' (פסוקים מד - מה) ומה שאמרתי "ומופתיו בשדה צוען" הוא כי "ויתן לחסיל יבולם יהרוג כו' ויסגר"כו' (פסוקים מו - מח):