מ"ג תהלים עד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


מ"ג תהלים עד · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף
לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח
  יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יעשן אפך" - כל הכועס נחיריו מוציאין עשן

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"משכיל לאסף", הוסד על חרבן בהמ"ק, "למה" ר"ל כי מה שארך הזמן ולא נושענו, יהיה בא' משני פנים,

  • א) אם העזיבה היתה עזיבה עולמית ע"מ שלא לשוב אלינו עוד, עז"א "למה אלהים זנחת לנצח",
  • ב) אם עזב רק לזמן עד יכלה כעסו רק שעדן לא נח רוגזו, ועז"א "למה יעשן אפך בצאן מרעיתך":
 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יעשן" - למה יעשן אפך בישראל שהמה הצאן שאתה רועם

"זנחת לנצח" - למה עזבת את ישראל זה זמן רב עד שנראה כאלו כן יהיה לעולם

מצודת ציון

"זנחת" - עזבת כמו זנח ה' מזבחו (איכה ב)

"יעשן" - הוא ענין כעס כי ע"י חמום הכעס נראה יוצא מהנחירים כעין עשן ואמר בלשון הנופל באדם כדי לשבר את האוזן