עם טעמים:
יָג֤וּרוּ ׀יצפינו יִצְפּ֗וֹנוּ הֵ֭מָּה עֲקֵבַ֣י יִשְׁמֹ֑רוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר קִוּ֥וּ נַפְשִֽׁי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"יגורו יצפונו" - המה אורבים ולנים במקום שהם מקוים שאני אלך שם ושומרים את עקבי טרצ"ש בלע"ז לרגלני ולהוליך רודפי שם כל זה היה מקובל על רשעי ישראל האורבי' לו ומאימתם ברח אצל אכיש
"יגורו" - ילינו
"יצפונו" - יארובו
"כאשר קוו נפשי" - כשהם יודעים ומקווים לי דרך זו ילך
"יגורו", שפחדו ממנו שמשנה את טעמו בכונה, וע"כ "יצפנו", הטמינו א"ע בצאתו מפלשתים לראות באיזה דרך הולך, "והמה עקבי ישמרו", לראות אם הולך כאיש משוגע או לא, וזה עשו מדעת עצמם "כאשר קוו נפשי" להרגני:
