מ"ג תהלים מו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים מו · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָמ֣וּ ג֭וֹיִם מָ֣טוּ מַמְלָכ֑וֹת
  נָתַ֥ן בְּ֝קוֹל֗וֹ תָּמ֥וּג אָֽרֶץ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"המו גוים" - לשון הומה

"תמוג" - תמס כן פתר מנחם (שמות טו) נמוגו כל יושבי כנען וכן למוג לב (יחזקאל כא) אבל דונש פתר אותם לשון הנעה וכן (שמואל א י"ד) ההמון נמוג וילך והלום וכן כלם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"המו", יאמר, ראו נא איך "המו גוים ומטו ממלכות" ע"י השטף הזה, הנהר "נתן בקולו", ועי"כ "תמוג ארץ", ונחרב רוב הישוב, אבל.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"המו" - יהמו מכאב לב והממלכות ימוטו לפול כי ה' שאג בקול ותמס הארץ ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה במקומות רבות

מצודת ציון

"תמוג" - מלשון המגה והמסה

<< · מ"ג תהלים · מו · ז · >>