מ"ג תהלים לו ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים לו · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ
  וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ירוין", והגם שכל צאצאי הטבע הם חוץ לבית ה' נתונים בחצרותיו החיצונים שהיא הנהגת הטבע, נפשות ב"א הם בני ביתו והיכלו אוכלי לחמו על שלחנו, עד שלחמם אינו לחם הגשמי הטבעי ומימיהם אינו מי מעין ובור, רק לחמם היא "מדשן ביתך", לחם אבירים, ומשקם הוא מנחל "העדן" העליון, שהוא משל אל השפע האלהית תורותיו ומצותיו ויחוד שכינתו ושפע נבואתו, עד שע"י יזכו לכל המעלות הרוחניות, ועתה מי פתי ישאל עוד על טעם המצות שבין אדם למקום, הלא אחר שהאדם מקושר עם האלהים באופן זה, בהכרח שישמור מצותיו שהם האמצעיים המובילים אל התכלית הזה, והם הלחם והמים בם תשבע הנפש בת אלהים הזאת אשר בצל כנפיה תחסה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ונחל" - ומימי נחל היוצא מהעדן תשקה אותם והוא מדרך משל לרוב השפע

"ירויון" - ישבעו מהטוב הבא להם מן השמים

מצודת ציון

"ירויון" - מלשון רויה ושביעה

"מדשן" - ענין שומן

<< · מ"ג תהלים · לו · ט · >>