לדלג לתוכן

מ"ג תהלים לו ו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג תהלים · לו · ו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יהוה בהשמים חסדך אמונתך עד שחקים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְהוָה בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ עַד שְׁחָקִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְ֭הֹוָה בְּהַשָּׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ
  אֱ֝מ֥וּנָתְךָ֗ עַד־שְׁחָקִֽים׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ה' בהשמים חסדך" - בשביל רשעים הללו אתה מסלק חסד מן התחתונים ומגביה אמונתך עד שחקים לסלקה מבני אדם

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ה' - נראתה הה"א החסירה ממלת ה' בשמים הכין כסאו, על כן נפתח הבי"ת וטעם זה הפסוק כי אני עבד השם, כי אדע כי חסדו כולל הכל.

והטעם: כי אין למעלה מהשמים כמראה העין.

ויש אומרים: כי השמים מקור החסד ומבוע האמונה.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

יהוה בהשמים עם ה"א הידיעה כמשפט וחסרוה ברוב להקל.

ופרוש בהשמים: עד השמים; וכן: בלא יוכלו יגעו בלבשיהם (איכה ד יד).

ואפשר שיהיה כמוהם ושלא את השעיר במדבר (ויקרא טז כב): כמו עד המדבר.


חסדך וחסד האל ואמונתו לעולם.

כי האמונה הוא קיום המין שלא יהרס, כי אם יאבדו האישים שהם הפרטים החסרים המין קים לעולם.

וכן הוא אומר (ישעיהו מה יח): לא תהו בראה, לשבת יצרה.

וכן כתוב (תהלים קיט צ): לדר ודר אמונתך כוננת ארץ ותעמד; והארץ לעולם עמדת (קהלת א ד).

והחסד הוא הזמנת קיום העולם, שמזמין לכל חי טרפו בדרך הקרוב אליו בלי יגיעה רבה, כי לא יוכל לקים ביגיעה רבה ותהיה האמונה קימת.

אבל החסד שהוא יתרון להיות הטוב ההוא הזמנה לקיום העולם כמו שאמר (תהלים קד יד): מצמיח חציר לבהמה; המצמיח הרים חציר (שם קמז ח), שההרים הם מקום הבהמות המדבריות, ושם הוא מצמיח להן מאכלן.

וכן אמר (שם קד י יא): המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון, ישקו כל חיתו שדי, שמזמין להן מאכל ומשקה במקומן; וזהו חסד האל על הברואים.

ועוד מהזמנת קיום העולם כי מה שצריך יותר לקיום העולם מזומן יותר, כי המשקים הם יות צריכים להתמדת החיים מן המאכלים, לפיכך המים נמצאים בהזמנתם יותר מן המאכל ובלא מלאכה ותקון; והאויר יותר צריך לכל חי מהמאכל והמשקה לפיכך נמצא יותר, כי לא יעמוד חי בלתו אפילו שעה אחת.

ואמר דוד כשספר מעשה הרשע ומחשבתו: גדולים חסדי יי' עם בריותיו, שאפילו הכופרים בו שהזכיר למעלה, יזמין להם מחיתם וטרפם עד העולם.

ואמר: אמונתך עד שחקים: כי חסד האל, יתברך, גדול עד לשמים וכן אמונתו כי שמים ושחקים אחד הוא.

וכן מנהג הלשון לשנות המלות במקום שיבא הכפל.

וכן אמר בפסוק אחר בהגדילו החסד והאמת (תהלים נז יא): כי גדל עד שמים חסדך, ועד שחקים אמתך.

ובהפליגו יותר אמר (שם קח ה): כי גדול מעל שמים חסדך.

ופרוש עד שחקים: כמו מן הארץ עד לשמים.

וכן אמר (שם קג יא): כי כגבה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"בהשמים" - ר"ל עד השמים וכן בלא יוכלו יגעו בלבושיהם (איכה ד') ור"ל עד לא יוכלו 

מצודת דוד

"אמונתך" - האמנת תשלום גמול

"בהשמים" - אבל האמת שחסדי ה' הוא גם בעולם השפל מן הארץ עד השמים ובכל ישגיח

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ה'", עתה בא להתוכח ולהשיב על נאום הפשע וטענותיו, תחלה השיב נגד מ"ש אין פחד אלהים לנגד עיניו, שהיה השאלה מדוע אין ה' מעניש את הרשעים ומשלם שכר הצדיקים תיכף בעוה"ז, על זה משיב ה' "בהשמים חסדך", ר"ל כי הנהגת ה' את עולמו תתפרד לשני ראשים. הא' היא ההנהגה הטבעיית הסדורה וקבועה עפ"י חקים קבועים מוגבלים לא ישתנו, כמו יום ולילה קיץ וחרף גשם ובצורת וכדומה, והנהגה זו קבועה בשמים, שעפ"י תנועת הגלגל וסדר המאורות ומהלכתם יחייבו פעלים בשפלים כפי חקם אשר קצב להם יוצרם מראשית קדומים, והנהגה זו נקרא בכתבי הקדש בשם אמונה, כי ה' שומר אמונתו בם בל ישנה חקם אשר קצב להם, כמ"ש שמים תכין אמונתך בהם, לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך, (כמ"ש למעלה ל"ג על וכל מעשהו באמונה). השנית היא ההנהגה הבלתי קבועה, שהשם ישנה הטבע וינהיג הנהגה אחרת פלאיית כפי צורך העת והענין לפי שעה, כמו בעת יצ"מ ובמדבר אשר נגד אבותם עשה פלא, והנהגה זו קבועה בשחקים שהם גבוהים משמים והם ירמזו תמיד על הנהגה זאת, והנהגה הזאת נקראת בשם חסד, כי בה לא ישמור אמונה וקיום אל חקיו שקצב, רק יעשה כפי חסדו לנוצרי בריתו ועדותיו, והנה כפי המדומה לבני אדם ידמה להם שההנהגה הטבעיית שהיא אמונה קבועה בשמים, והנהגה הנסיית שהיא חסד קבועה בשחקים, רצוני, שהטבע תלך תמיד לפי חקיה הקבועים ולא תשתנה בשום פעם מעצמה, רק עת ירצה ה' לנהוג הנהגה נסיית יעזוב חקיו הטבעיים וישדד אותם, באופן שהנס אינו בא מן השמים ומהלך הגלגלים רק ע"י העמדת השמים ושביתת כחם והגברת כח השחקים, ולפ"ז השכר והעונש אינם טבעיים רק נסיים, רצוני, שע"י שישמור אדם מצוה או יעבור עבירה לא תשתנה הטבע בעבורו על פי סדר הטבעי, רק עפ"י סדר אחר נסיי אם ירצה ה' לגמלו או לענשו, עד שיצטרך אל הגמול והעונש רצון מיוחד מאת ה' והנהגה חדשה בבלתי אמצעי, אבל כל עוד שתונח הטבע על מכונתה יצוייר שיעברו רשעים עבירות גדולות ויצלחו והצדיקים יהיו מעונים ביסורים אם מזלם מחייב זאת, באשר אין קשר למעשה בני אדם עם חקי הטבע, ובזה יטעון הפשע לאמר אין פחד אלהים לנגד עיניו, וכן לפ"ז הנהגת הנס והגמול והעונש שאינו טבעי אינו קבוע רק מתחדש לפי שעה, ולא יצוייר כלל חסד בשמים ואמונה בשחקים, אבל התורה תלמדנו להפך, כי כבר העידה התורה שהטבע בכל פעולותיה נמשכת אחר מעשי בני אדם הטובים או הרעים, שאם ייטיבו מעשיהם יעוררו את הכנור הטבעי המנגן לצאת לקראתם בתופים ובמחולות ולהריק עליהם ברכה, ואם ירעו מעשיהם יתקלקלו סדרי הטבע ומערכותיה יעוררו רעה ומחסור, כמבואר בפ' בחקותי ובכ"מ, שאם ישמעו מצותיו יתן גשם ומטר וכל טוב, וההפך בהפך, מבואר כי היוצר את העולם הגדול בכלל המיוסד על חקים טבעיים קבועים בלתי משתנים ואת העולם הקטן שהוא האדם אשר הוא לבדו יתנהג עפ"י חקים אחרים בחיריים אשר ישנה אותם בבחירתו, והוא בבחירתו ימשול על חקי גופו הטבעיים ויכריח אותם שיכנעו תחת חקי השכל והרצון הבחיריים לשמוע תורת ה' ומצותיו, השכיל בחכמתו הבב"ת לקשר הנהגת שני העולמות האלה בקשורים נפלאים דקים וחבלים רוחנים נעלמים, באופן שהנהגת הטבע וחקיה בעולם הגדול יכנעו וימשכו אחר הנהגת המעשים הבחיריים בעולם הקטן, עד שידמו העולם והאדם (כדברי העקדה) כשני כלי זמר הנערכים בערך אחד שיתנענעו טורי הכנור הגדול לפי מה שיפרטו על הכנור הקטן לעומתו, עד שכל מעשי האדם רע או טוב יעורר כנגדו רע או טוב בעולם הגדול, ולפ"ז הנהגה הפלאיית לפי המעשה שהוא החסד נמצא גם בשמים והטבע, שגם היא תתנהג כפי מעשי בני אדם, ועז"א "ה' בשמים חסדך", וכן האמונה שהיא הנהגה הקבועה עפ"י חקים קבועים נמצא גם בשחקים שההנהגה השניה הנסיית לפי המעשה אינה מקריית באופן שישדד חקי הטבע לפי שעה, רק טבע אחרת קבועה וסדורה ג"כ לנוסס נסים ליראיו לפי מעשיהם, ועז"א "אמונתך עד שחקים":

ביאור המילות

"שמים, שחקים". שחקים גבוהים משמים (ישעיה מ"ה ח'), לקמן (נ"ז י"א, ע"ז י"ח, ע"ח כ"ג, פ"ט ז').

"חסדך אמונתך". התבאר ביחוד (בסי' פ"ט):
 

<< · מ"ג תהלים · לו · ו · >>