מ"ג תהלים כא ג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תַּאֲוַ֣ת לִ֭בּוֹ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ
וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂ֝פָתָ֗יו בַּל־מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה׃
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רד"ק
וארשת שפתיו בל מנעת סלה: כי כן המנהג בדברי הנבואה בהרבה מקומות, כמו שכתבנו (תהלים ג ה).
וארשת שפתיו כמו מבטא שפתי, ואין לו חבר במקרא.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"וארשת" - וכל שכן שבל תמנע ממנו מה שישאל בפיו
"תאות לבו" - מה שיתאוה בלבו תתן לו עם כי לא שאל עליו ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות על כי במראה הנבואה נראה כאלו כבר היה הדבר
מצודת ציון
"וארשת" - ענין מבטא ואמירה ואין לו דומה במקרא ובפיוט של ר"ה ארשת שפתינומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"ארשת". בודד. ומורה מה שפורט בשפתיו: