מ"ג תהלים ז טו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנה יחבל און והרה עמל וילד שקר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִנֵּ֥ה יְחַבֶּל־אָ֑וֶן
וְהָרָ֥ה עָ֝מָ֗ל וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר׃
רש"י
רד"ק
וכשיוצאין בפה או במעשה דומין לחבלי האשה וללדה.
אם כן דמיון הדבור הוא החבלים ודמיון המעשה הוא הלדה.
ואמר: כי דבר האון בפיו, כי יחשבנו בלבו ויוציאנו בפה למעשה.
ואון ועמל ושקר ענין אחד, אלא שהמלות שונות.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"יחבל און" - כמו האשה אשר ממה שיש לה חבלי לידה הדבר ההיא בעצמה הרתה ואותו תלד כן הרשעים הללו הנה מעשיהם הרעים לא בהזדמן עשאום כ"א חשבו עליהם מתחלה לעשותם ובדבר הזה עצמו יהיה גמול תשלומיהןמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"יחבל און, והרה עמל". יחבל הוא קליטת הזרע, כמו שמה חבלה ילדתך, ואחריו ההריון, ואחריו הלידה, "והאון". הוא הכח שלא במשפט, והעמל הוא ענין נפשי, ואמר (איוב ד') חורשי און וזורעי עמל, שמכין פעולת און, שמדמהו לחרישה או קליטת הזרע ושומרו בלבו להוציאו אל הפועל, וזה מדמה לזריעה או להריון, וכשירצה לציין גמר המעשה יאמר הרה עמל וילד און (ישעיה נ"ט ד' איוב ט"ו ל"ה), אבל פה שמציין שלא יכול להוציא את האון שהכין אל הפועל, אמר שילד שקר ובדרך המליצה נוכל לאמר שאון ועמל ושקר הם הפועלים, האון חבל וקלט הזרע, והעמל הרה, והשקר הוא ילד, רצונו לומר שמה שהכין על ידי און ועמל ילד השקר, "כרה ויחפרהו". כשבאו נרדפים מציין בכריה התחלת הכריה. וחפר גמר החפירה ויכרו שם עבדי יצחק באר רצונו לומר שהתחילו לכרות, ואז ואבימלך הלך אליו מגרר וכו' ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אדות הבאר אשר חפרו, שגמרו החפירה, ויאמרו לו מצאנו מים, וממ"ש כי יכרה איש בור למדו דבור ט' לנזקין ולכורה אחר כורה: