עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעָשִׂ֣יתָ אֹת֗וֹ שֶׁ֚מֶן מִשְׁחַת־קֹ֔דֶשׁ רֹ֥קַח מִרְקַ֖חַת מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑חַ שֶׁ֥מֶן מִשְׁחַת־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶֽה׃
"רקח מרקחת" - רקח שם דבר הוא והטעם מוכיח שהוא למעלה והרי הוא כמו רקע רגע ואינו כמו (ישעיהו נא) רוגע הים וכמו (שם מב) רוקע הארץ שהטעם למטה וכל דבר המעורב בחבירו עד שזה קופח מזה או ריח או טעם קרוי מרקחת
"ועשית אותו שמן משחת קודש רקח מרקחת מעשה רוקח" - על דרך הפשט היה מעשה השמן כדברי ר' יהודה, שאמר (בכריתות ה): שראום במים שלא יבלעו את השמן. ואין השריה שיהיו במים לבדן, אבל נתנו הבשמים כתושים בכלי מלא מים, והציפו עליהן שמן זית הין, ואח"כ נתנו הכלי על פי כלי אחר מלא מים, ונתנו על אש נחה גחלים עוממות, ויבשלו עד יבשת המים, וקלטו השמן מעליו. כי כן מעשה הרקחים בכל שמן מבושם, ולכך קצר הכתוב וצוה שיעשו השמן הזה 'רקח מרקחת כמעשה רוקח', ולא פירש המעשה, כי דרך הרקחים ידועה בהם. וכן מצאתיה בשקלים ירושלמי (פ"ו ה"א): ר' יהודה אומר: שולקן היה במים, ונותן שמן מלמעלה. משהיה קולט את הריח היה מעבירו, כדרך שהפטמים עושין. שנאמר 'ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח'.
"רוקח מרקחת מעשה רוקח". רוקח הוא שם דבר, ובקטרת אמר רוקח מעשה רוקח, כי הקטרת לא נתבשלו רק מה ששחקם וערבם יחד זה הוא הרקוח שלהם, שעז"א
מעשה רוקח, אמנם בשמן היה חוץ מרקיחה ששחקן וערבם שעליו אמר מעשה רוקח כמו בקטרת עוד רקיחה אחרת ע"י הבשול שהיא הרקיחה העקרית הוסיף מרקחת, ושניהם
יהיה מעשה רוקח, ר"ל מעשה אומן הבקי במלאכה זו:
