מ"ג שמות לד יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אלהי מסכה לא תעשה לך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | דַּחְלָן דְּמַתְּכָא לָא תַעֲבֵיד לָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דַּחֲלַן דְּמַתְּכָא לָא תַעְבְּדוּן לְכוֹן: |
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
(יז) וטעם "אלהי מסכה" ומלת אלהי הגוים כוללת בעבור עגל מסכה:
קצר
(יז) "אלהי מסכה" - והטעם שאסר כל ע"ז, גם כמעשה העגל:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
ואם כה תעשה להזהר והשמר מהדבר הנזכר, "אלהי מסכה לא תעשה לך". אך אם לא תשמר בכל אשר אמרתי, לא לבד תשתחוה לאלהיהם כי אם גם בידך תעשה לעבדו. וזהו סמיכות אלהי מסכה אל הקודם:
או יאמר "אלהי מסכה" וכו'. בשום לב גם אל סמיכותו עם פסוק שאחריו. וגם אל התכת כל תיבות שבפסוק את חג המצות וכו' (פסוק יח) שיש בו תיבות יתירות ובלתי מסודרות. וגם ענין הבכורות (פסוקים יט - כ). ואשר סמך אומרו (פסוק כ) ולא יראו פני ריקם, שאין לו שייכות כלל פה. וגם למה הפסיק בין פסח לשבועות בשביתת שבת (פסוק כא). וגם אומרו (שם) בחריש ובקציר תשבות, שהוא משולל הבנה וקשר, וידוע דרשות רבותינו ז"ל (ראש השנה ט א) למאן דמפרשיו על ענין שביעית ולמאן דמפרשו להתיר קציר העומר, כי עם כל זה אין הסמיכות מתקשר:
אך לזה נשים לב אל מלת "מסכה" מה ענינה. כי רבותינו ז"ל (שמות רבה מב ח) הוצרכו לומר בעגל מסכה שהיו בו קנטרין כמנין מסכה. ואחשוב הוא כי יש עובד אלהי כסף ומשתחוה למו בלי השכלה. ויש מתחכמים להרע ואומרים כי לא את אלו יעבדו רק אל צבא המרום במרום ואלו הם דוגמתם, ומעלים על עצמם כאילו ישתחוו אל מי שאלה דוגמתם כי אין התחתונים רק כמסך בין העובד לנעבד אשר למעלה הימנו, ומשתחוים אל המסך רמז אל השר הרוחני העליון. וזה יהיה ענין עגל מסכה (לעיל לב ח), כי אל תבנית שור העליון היו עובדים כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה מג ח), והיה העגל כמסך אל הכח העליון. ועל דרך זה יאמר אלהי מסכה וכו', לומר אם תאמר נא ישראל לא אעבוד את פסילי אלהיהם עץ ואבן אך אעשה מסכה הוא דוגמת שר ומזל ויהיה זה כמסך ביני ובינו, לזה אמר אלהי מסכה לא תעשה לך. כי גם השרים והוברי השמים וכסיליהם לאפס ותוהו נחשבו לי: