מ"ג שמות לב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמות לב · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַיהֹוָ֖ה מָחָֽר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַחֲזָא אַהֲרֹן וּבְנָא מַדְבְּחָא קֳדָמוֹהִי וּקְרָא אַהֲרֹן וַאֲמַר חַגָּא קֳדָם יְיָ מְחַר׃
ירושלמי (יונתן):
וַחֲמָא אַהֲרן יַת חוּר נְכִיס קֳדָמוֹי וּדְחִיל וּבְנָא מַדְבְּחָא קֳדָמוֹי וּקְרָא בְּקַל עָצִיב וַאֲמַר חַגָּא דַיְיָ מְחַר מִנִּכְסַת קְטוֹל בַּעֲלֵי דְבָבוֹי אִלֵּין דְּכָּפְרִין בְּמָרֵיהוֹן וּפָרְגוּ עִיקַר שְׁכִינְתֵּיהּ יְיָ בְּעִיגְלָא הָדֵין:
ירושלמי (קטעים):
וַחֲמָא אַהֲרן יַת חוּר נְכִיס קֳדָמוֹי וּדְחֵיל וּבְנָא מַדְבְּחָא קֳדָמוֹי וּקְרָא אַהֲרן וַאֲמַר חֲגָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירא אהרן" - שהיה בו רוח חיים שנא' (תהלים קו) בתבנית שור אוכל עשב וראה שהצליח מעשה שטן ולא היה לו פה לדחותם לגמרי

"ויבן מזבח" - לדחותם

"ויאמר חג לה' מחר" - ולא היום שמא יבא משה קודם שיעבדוהו זהו פשוטו ומדרשו בויקרא רבה דברים הרבה ראה אהרן ראה חור בן אחותו שהיה מוכיחם והרגוהו וזהו ויבן (לשון בינה) מזבח לפניו ויבן מזבוח לפניו ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסרחון ולא בהם ועוד ראה ואמר אם הם בונים את המזבח זה מביא צרור וזה מביא אבן ונמצאת מלאכתן עשויה בבת אחת מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי בין כך ובין כך משה בא

"חג לה'" - בלבו היה לשמים בטוח היה שיבא משה ויעבדו את המקום

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיַּרְא אַהֲרֹן – שֶׁהָיָה בּוֹ רוּחַ חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב (תהלים קו,כ). וְרָאָה שֶׁהִצְלִיחַ מַעֲשֵׂה שָׂטָן, וְלֹא הָיָה לוֹ פֶּה לִדְחוֹתָם לְגַמְרֵי.
וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ – לִדְחוֹתָם.
וַיֹּאמַר חַג לַה' מָחָר – וְלֹא הַיּוֹם, שֶׁמָּא יָבֹא מֹשֶׁה קֹדֶם שֶׁיַּעַבְדוּהוּ. זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (י, ג): דְּבָרִים הַרְבֵּה רָאָה אַהֲרֹן; רָאָה חוּר בֶּן אֲחוֹתוֹ, שֶׁהָיָה מוֹכִיחָם וַהֲרָגוּהוּ. וְזֶהוּ וַיִּבֶן (לְשׁוֹן בִּינָה) מִזְבֵּחַ לְפָנָיו, וַיִּבֶן מִזָּבוּחַ לְפָנָיו. וְעוֹד רָאָה וְאָמַר: מוּטָב שֶׁיִּתְלֶה בִּי הַסֵּרָחוֹן וְלֹא בָּהֶם. וְעוֹד רָאָה וְאָמַר: אִם הֵם בּוֹנִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ, זֶה מֵבִיא צְרוֹר וְזֶה מֵבִיא אֶבֶן וְנִמְצֵאת מְלַאכְתָּן עֲשׂוּיָה בְּבַת אַחַת; מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי בּוֹנֶה אוֹתוֹ וּמִתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתִּי, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מֹשֶׁה בָּא.
חַג לַה' – בְּלִבּוֹ הָיָה לַשָּׁמַיִם; בָּטוּחַ הָיָה שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה וְיַעַבְדוּ אֶת הַמָּקוֹם.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירא אהרן" - טעם זה הכתוב שראה אותם ברע (להלן פסוק כב) מכוונים אל העגל וקם ובנה מזבח וקרא חג לה' מחר שיזבחו לשם המיוחד על המזבח אשר בנה הוא לשמו ולא יבנו הם מזבחות לבשת פניהם ולא תהיה כונתם בזבחים בלתי לה' לבדו ויתכן שאמר "מחר" להאריך להם אולי יבא משה ויעזבו את העגל והם השכימו בבקר ויעלו עולות ויגישו שלמים ולא אמר הכתוב ויעלו לו עולות ויגישו לו שלמים והענין מפני שהיו בהם מכוונים לשם הקב"ה כאשר אמר אהרן ומהם משחיתים וזובחים לעגל ועל אלה אמר הקב"ה למשה (להלן פסוק ח) וישתחוו לו ויזבחו לו כי הם החטאים ואם אולי היה אהרן המקריב קרבנות אמר סתם ויעלו עולות ויגישו שלמים כי הוא מכוין לשם ה' והם דעתם אל העגל אשר עשו והיו הבעלים מפגלין

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


וירא אהרן. ראיות הרבה ראה, ודרשו רז"ל מה ראה ראה חור בנה של מרים שהרגוהו כבר. ויבן מזבח לפניו. התבונן מן הזבוח לפניו. ואולם היה אהרן חושש שאם ימסור עצמו להריגה יתחייבו ישראל כלם כליה כענין שנאמר (איכה ב) אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, ורצה שיתלה בו החטא ולא בהם, ועוד ראה אם הם בונין המזבח זה מביא אבן וזה מביא צרור ונעשה הכל כאחד, ומתוך שאני בונה אתעצל בו ויבא משה בינתים, ועוד נוכל לומר שראה שאין העשיה בכלל יהרג ולא יעבור אלא בלאו של לא תעשה לך פסל ולכך לא מסר עצמו עליה.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חג לה' מחר" ולא תערבבו שמחתו באל אחר:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירא אהרן". כשראה שנעשה המכשול על ידו בקש לתקן זאת ובנה מזבח לה' ויקרא ויכריז שהחג יהיה מחר לא היום, ולא לע"ז רק לה', ובזה רצה לתקן שלא ישתפו ש"ש

וד"א רק חג לה' וגם לדחותו ליום המחרת שידע שמחר ירד משה מן ההר:

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירא אהרן. כי הצליח מעשה שטן חשב לדחותם בבנין מזבח כי אמר שלא יתכן לזבוח לו בלא מזבח ויקרא חג לה' מחר לא לעגל כי אם לה' כי חשב שמחר ודאי יבא משה, והשטן זרזם שהשכימו ממחרת ולא המתינו כמה שעות על היום ויעלו עולות ויקומו לצחק. דרשו רז"ל (תנחומא כי תשא כ) רמז לגלוי עריות ושפיכות דמים, ולי נראה מדקאמר לצחק ולא אמר ויצחקו שמע מינה שלא היה שם צחוק של גילוי עריות ושפיכות דמים ממש אלא לפי שעברו על אנכי ולא יהיה לך דומה כאילו עברו על לא תרצח ולא תנאף, כי היו הדברות ה' מול ה' לא תרצח כנגד אנכי ולא תנאף כנגד לא יהיה לך לכך נאמר לצחק שעברו על אנכי ולא יהיה לך המביאין גם לידי צחוק של ג"ע ושפיכות דמים כי מאן דעביד הא נפיל בהא.

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירא אהרן. פירוש ראה דבר פלא כי לא עשה דבר אלא השליכו באש ויצא העגל מעצמו:

ויבן מזבח לפניו. ולא אמר ויבן לפניו מזבח שאז יהיה נשמע שלכבודו עשה והוא לא עשה המזבח לעגל אלא לפניו עשאו וכונתו למקום, ולדברי הזוהר (ח"ב קצ"ג א) יכוון גם כן על נכון כי עשה לבל יפליא חוץ והיה לו המזבח למאסר ככל מחוייבי מיתה, ואמר חג לה' מחר נתכוון לדחות השעה וכונתו ומחשבתו בדבריו היתה לאלהי ישראל אמת כי שם זה הוא שם המיוחד, וישראל גם כן למה שפירשתי כי לא נעקרה מחשבתם ואמונתם מה' אמת ואליו יכוונו אלא שרצו לקחת חלק ממנו שיהיה לפניהם אין דבר נגדיות לדעתם בדברי אהרן:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

מזבח לפניו. בגימטריה זהו חור. דדרשינן מזבוח לפניו:

<< · מ"ג שמות · לב · ה · >>