מ"ג שמות כט כב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולקחת מן האיל החלב והאליה ואת החלב המכסה את הקרב ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עלהן ואת שוק הימין כי איל מלאים הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלָקַחְתָּ מִן הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלָקַחְתָּ֣ מִן־הָ֠אַ֠יִל הַחֵ֨לֶב וְהָֽאַלְיָ֜ה וְאֶת־הַחֵ֣לֶב ׀ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֗רֶב וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת ׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן וְאֵ֖ת שׁ֣וֹק הַיָּמִ֑ין כִּ֛י אֵ֥יל מִלֻּאִ֖ים הֽוּא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִסַּב מִן דִּכְרָא תַּרְבָּא וְאַלְיְתָא וְיָת תַּרְבָּא דְּחָפֵי יָת גַּוָּא וְיָת חֲצַר כַּבְדָּא וְיָת תַּרְתֵּין כּוֹלְיָן וְיָת תַּרְבָּא דַּעֲלֵיהוֹן וְיָת שָׁקָא דְּיַמִּינָא אֲרֵי דְּכַר קוּרְבָּנַיָּא הוּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִסַב מִן דִּכְרָא תַּרְבָּא וְאַלְיָתָא וְיַת תַּרְבָּא דְחָפֵי יַת בְּנֵי גַוָא וְיַת דְּמִשְׁתְּאַר עַל חֲצַר כַּבְדָא וְיַת תַּרְתֵּין כּוּלְּיַין וְיַת תַּרְבָּא דַּעֲלֵיהוֹן וְיַת שׁוֹקָא דְיַמִּינָא אֲרוּם דְּכַר קוּרְבָּנַיָא הוּא: |
רש"י
"החלב" - זה חלב הדקים או הקיבה (חולין מט)
"והאליה" - מן הכליות ולמטה כמו שמפורש (בויקרא ג ט) שנאמר לעומת העצה יסירנה מקום שהכליות יועצות ובאמורי הפר לא נאמר אליה שאין אליה קריבה אלא בכבש וכבשה ואיל אבל שור ועז אין טעונים אליה
"ואת שוק הימין" - לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים אלא זו בלבד
"כי איל מלאים הוא" - שלמים לשון שלמות שהושלם בכל מגיד הכתוב שהמלואים שלמים שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים (ס"א שלום עם המזבח והעובד והבעלים) לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה וזהו משה ששימש במלואים והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים כמפורש בענין
מפרשי רש"י
[כב] כי איל מלואים הוא שלמים לשון שלימות שהושלם בכל. פירוש, כי "מלואים" שאמר רוצה לומר שהוא שלמים, כי מילואים הוא לשון שלימות, שכל מלא הוא שלם, וכן לשון "שלמים" לשון שלמות, ולפיכך פירוש של "מלואים" - שלמים. ומפני שהוקשה לו מאי נתינת טעם הוא זה לומר "ולקחת מן האיל החלב וגו' כי איל מלואים הוא", שפירושו שהוא מושלם בכל, ולפיכך אמר 'מגיד לך שהמלואים הם שלמים שיש בו שלום למזבח ולעובד ולבעלים', לכך מצריך הכתוב ליקח החלב והאליה והכליות והשוק למזבח, ולהניח החזה למשה (פסוק כו), שהוא העובד. ומה שאמר 'שמשימין שלום למזבח' קאי על השלמים, שנקראו שלמים על שיש בהם שלום למזבח לבעלים ולכהנים (רש"י ויקרא ג, א), וכך הם המלואים. אף על גב דלשון "שלמים" פירש מלשון שלימות, כל שלום יש בו שלימות, שהרי אין כאן חילוק ומחלוקת, ובשביל זה הוא שלם. ולפיכך פירש רש"י בפרשת וישלח (בראשית לד, כא) "האנשים האלה שלימים הם אתנו" 'בשלום ובלב שלם', ופשוט הוא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְהָאַלְיָה – מִן הַכְּלָיוֹת וּלְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּוַיִּקְרָא (ג ט), שֶׁנֶּאֱמַר: "לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה", מָקוֹם שֶׁהַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת. וּבְאֵמוּרֵי הַפָּר לֹא נֶאֱמַר אַלְיָה, שֶׁאֵין אַלְיָה קְרֵבָה אֶלָּא בְּכֶבֶשׂ וְכִבְשָׂה וְאַיִל, אֲבָל שׁוֹר וְעֵז אֵין טְעוּנִים אַלְיָה.
וְאֶת שׁוֹק הַיָּמִין – לֹא מָצִינוּ הַקְטָרָה בְּשׁוֹק הַיָּמִין עִם הָאֵמוּרִים אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד.
כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא – שְׁלָמִים לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת, שֶׁהֻשְׁלַם בַּכֹּל. מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהַמִּלּוּאִים שְׁלָמִים, שֶׁמְּשִׂימִים שָׁלוֹם לַמִּזְבֵּחַ וּלְעוֹבֵד הָעֲבוֹדָה וְלַבְּעָלִים. לְכָךְ אֲנִי מַצְרִיכוֹ הֶחָזֶה לִהְיוֹת לוֹ לְעוֹבֵד הָעֲבוֹדָה לְמָנָה; וְזֶהוּ מֹשֶׁה, שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּלּוּאִים. וְהַשְּׁאָר אָכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, שֶׁהֵם בְּעָלִים, כַּמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"כי איל מלואים הוא" לפיכך היה שוק הימין בזה נתן על גבי המזבח, ולא כן בשאר הקרבנות, כי השוק הימני בבהמה הוא במקום היד הימנית באדם, ולכן ראוי שיהיה שוק הקרבן על גבי המזבח מלואי יד ליד ימין הכהן המקריבו. כי אמנם עבודת הכהן ביד ימין היתה, כאמרם ז"ל כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין: