מ"ג שמות ב יב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִתְפְּנִי לְכָא וּלְכָא וַחֲזָא אֲרֵי לֵית אֲנָשׁ וּמְחָא יָת מִצְרָאָה וְטַמְרֵיהּ בְּחָלָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִיסְתַּכֵּל משֶׁה בְחָכְמַת דַעְתֵּיהּ וְאִתְבּוֹנָן בְּכָל דַר וְדַר וְהָא לָא קָאִים מִן הַהוּא מִצְרָאֵי גְבַר גִיוֹר וְלָא דְעָבִיד תְּתוּבָא מִן בְּנֵי בְּנוֹי עַד עַלְמָא וּמְחָא יַת מִצְרָאֵי וְטַמְרֵיהּ בְּחָלָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְאִסְתַּכֵּל משֶׁה בְּרוּחַ קוּדְשָׁא בִּתְרֵין עוּלֵימַיָא וְהָא לֵית גִיוֹרָא עָתִיד לְמֵיקוּם מֵהַהוּא מִצְרַיָא וּקְטַל יַת מִצְרַיָא וּטְמָן יָתֵיהּ בְּחָלָא: |
רש"י
"וירא כי אין איש" - שאין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר
מפרשי רש"י
[יח] ולפי פשוטו כמשמעו. אורחא דמילתא נקט, שדרך לפנות כה וכה לראות כי אין איש (כ"ה ברא"ם):
[יט] כי אין איש לצאת ממנו שיתגייר. אף על גב שיצא ממנו המקלל והוא עברי, אין זה קשיא, שפירוש הענין שלא יתגייר אחד מהם אחר הכאה זאת, שמאותו המקלל כבר נתעברה שלומית. ועוד, שפירוש שאין יוצא ממנו איש - שראוי לצאת על פי הדין, כי זה שהיה ממזר אין זכות לו בו, כיון שבאיסור נולד הימנו. ועוד דלא היה מקפיד משה רק אם היה זרעו מתגייר מורה על שיש בו דבר טוב, אבל בן הישראלית לא היה מ [ת] גייר רק שנולד מן הישראלית, והוא בעצמו רשע גמור כאשר ידוע, ואיך נאמר שיהיה מגין עליו איש כזה, ופשוט הוא. והקשה הרא"ם דמשמע אם יהיה איש טוב יוצא ממנו שיתגייר - לא המיתו, ולמה, אחר שהיה המצרי חייב מיתה, שאם לא היה חייב מיתה לא המיתו, ואם כן לא יציל אותו מה שעתיד לצאת ממנו בן טוב, דאם לא כן לא היה נהרג אחד בבית דין, ותירץ מפני שלא ידע זה משה בעדים שבא על אשתו, אלא שידע זה ברוח הקודש, וכיון שברוח הקודש ידע לא היה רשאי להמיתו אם היה יודע שיצא אחד טוב ממנו, דבשאר חייבי מיתות כיון שהוא חייב מיתה בעדים - אין אנו רואים את הנולדות, אבל זה שלא נתחייב בעדים, אם היה רואה שהיה יוצא ממנו בן אחד טוב - לא היה הורגו, כי הנבואה שהיתה על משה שחייב מיתה - אותה הנבואה גם כן הצילו אם היה זרע הגון טוב יוצא ממנו לעתיד, כך תירץ, אף על גב שלא פירש זה הטעם:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ – עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּיֵּר (תרגום יונתן).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וירא כי אין איש אין איש עתיד לעמוד ממנו שיתגייר.
ויך את המצרי. ראוי היה משה מששת ימי בראשית לעשות המעשה הזה להרוג את המצרי כי כחו של מצרי הוא כחו של קין שהוא מצד הטומאה ומזה אמרו רז"ל שחיטת נכרי נבלה ומטמאה במשא כי הטומאה מצד כחו והבן זה.
ודע כי ההכאה הזאת בלשון היתה כי המית אותו ברוח שפתיו, וכן דרשו רז"ל שהרגו בשם המפורש והראיה ממה שכתוב הלהרגני אתה אומר באמירה בלבד ושם המפורש של מ"ב אותיות היה, ויש בכתוב התעוררות על זה, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים מד) בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו ואמר זה על מ"ב אותיות ועל זה נאמר (תהלים קמח) כי נשגב שמו לבדו, וזהו כי הוא אמר ויהי וזהו (איוב כו) תולה ארץ על בלימה והבן זה, ובכח השם הזה אמר משה עלה שור עלה שור, וכן מצינו באלישע הנביא באותם נערים שהתקלסו בו והיו אומרים לו (מלכים ב ב) עלה קרח עלה קרח הזכיר בו הכתוב ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' והוא שם בן מ"ב אותיות ולכך נהרגו מ"ב ילדים הוא שכתוב (שם) ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם מ"ב ילדים, ובא לשון ויך את המצרי כלשון (מלכים ב יט) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, שאין הכונה הכאת יד כי אם הכאת כח.
ויטמנהו בחול. אמר לישראל אתם משולים כחול שנאמר (הושע א) והיה מספר בני ישראל כחול הים, החול הזה אדם נוטלו מכאן ונותנו בכאן אין הקול יוצא כך לא ישמע הדבר.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
לראות אם יש איש, כי עשה במתון ובעצת שכלו, וידע שיש סכנה בדבר אם יודע לאיש, ואז הכהו להציל נפש אחיו, ודעת חז"ל בסנהדרין שהיה המצרי חייב מיתה דמצרי שהכה לישראל חייב, והרמב"ם בהלכות מלכים דעתו שא"ח רק בידי שמים, ועז"א במדרש דנמלך בפמליא של מעלה וירא כי אין איש אבל מלאכים ראה ונמלך עמהם, ובדרך הרמז שראה א"ע כי אינו איש רק מצורף אל המלאכים והכהו בכח הרוחני שבו ועז"א חז"ל שהכהו בשם המפורש: