מ"ג שמואל ב כא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמואל ב כא · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):

ינתן [יתן] לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום ליהוה בגבעת שאול בחיר יהוה ויאמר המלך אני אתן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):

ינתן [יֻתַּן] לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַיהוָה בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר יְהוָה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ינתן יֻתַּן־לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַיהֹוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהֹוָ֑ה
וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והוקענום" - תלייה

"לה'" - לשמו של מקום להודיע משפטו

"בחיר ה'" - בת קול יצאה ואמרה בחיר ה' (ברכות יב ב)

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"אני אתן" - לא תבחרו אתם כי אם אני והיתה כונתו לחמול על מפיבושת

"בחיר ה'" - אמרו רבותינו ז"ל (ברכות יב ב) הם אמרו בגבעת שאול ובת קול יצאה ואמרה בחיר ה' הוא

"לה'" - בעבור ה' כי ישראל נשבעו בה' להחיותם ובא שאול ועבר על השבועה

"בגבעת שאול" - מקום עיר מלכותו למען ידעו הכל אשר בניו המה

"יתן לנו" - משפט הראוי הוא שיתן לנו שבעה אנשים מבניו נפש תחת נפש כי שבעה אנשים הרג שאול מהגבעונים כן אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין ו ז)

מצודת ציון

"והוקענום" - ענין תליה כמו (במדבר כה ד)והוקע אותם לה'

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יתן לנו שבעה אנשים מבניו והקענום לה'". ובזה ילמדו העם ק"ו, שאם לבני המלך נעשה משפט חרוץ על שהרעו אותנו, כ"ש ליתר העם: "ונוקע אותם בגבעת שאול". ששם בני בנימין ומשפחת שאול הנמשכים עוד אחר דעתו, ויראו וייראו ולא יזידון עוד. לפ"ז לא רצו לעשות זאת דרך נקמה, רק למגדר מלתא ולהסיר המכשלה בל יהיו עוד נרדפים בעתיד, ושבזה יראה כל העם כי ה' קבע את קובעיהם נפש, וייטיבו את אשר הרעו. ומה שלא בקשו רק שבעה, כי לא היו יותר, כי ידעו שיהונתן לא הסכים בעצת שאול להרע עם הכהנים ועמהם כי היה בעל ברית דוד: "ויאמר המלך אני אתן". כי דבר זה הוא נגד משפט התורה, שאין להרוג שנים ביום אחד, ולא יומתו בנים על אבות, וכן מה שתלו נבלתם על העץ, ולא יכלו לעשות כ"ז רק מדין מלך כמ"ש הרמב"ם (פ"ג מה' מלכים הלכה י), שהמלך הורג רבים ביום א' ותולה ומניח ימים רבים כדי להטיל אימה ולשבר יד רשעי עולם, ודבר זה יצא לו ממעשה הגבעונים פה, וכמ"ש ביבמות (עט א) שהיה בזה תקון העולם להטיל אימה ופחד בל יפשטו ידם בגרים הגרורים האלה, לכן אמר המלך "אני אתן", מצד דין מלך, שרק בידו היה התוקף לעשות כזאת: