מ"ג שמואל א כו יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמואל א


<< · מ"ג שמואל א כו · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עבדו אם יהוה הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם יְהוָה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהוָה כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעַתָּ֗ה יִֽשְׁמַֽע־נָא֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ אִם־יְהֹוָ֞ה הֱסִֽיתְךָ֥ בִי֙ יָרַ֣ח מִנְחָ֔ה וְאִ֣ם ׀ בְּנֵ֣י הָאָדָ֗ם אֲרוּרִ֥ים הֵם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה כִּֽי־גֵרְשׁ֣וּנִי הַיּ֗וֹם מֵהִסְתַּפֵּ֜חַ בְּנַחֲלַ֤ת יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֥ךְ עֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הסיתך בי" - לשנאתי כל הסתה לשון שומה אמיטמינ"ש בלע"ז

"ירח מנחה" - יקבל ברחמים תפלתי להשיב חמתך ממני

"כי גרשוני" - מארץ ישראל

"לך עבוד אלוהים אחרים" - היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ בזמן הבית כאלו עובד עבודה זרה ויונתן תרגם איזיל דוד ביני עממיא פלחי טעותא

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לאמר" - כאלו יאמרו אלי לך עבוד וגו' כי גורשים אותי מבין ישראל ללכת בין פלשתים ויונתן תרגם איזל דוד ביני עממיא פלחי טעותא

"מהסתפח" - מלהיות מאוסף בארץ ישראל היות עד הנה חשבתי כאשר ראה המלך שנמסר בידי במערה ולא הרגתיו יחדול עוד מדלוק אחרי אבל עתה שעם כל זה רודף אחרי בעל כרחי ארחיק נדוד מארץ ישראל

"ארורים הם" - בני האדם האלו

"ואם בני האדם" - הם הסיתו אותך עלי כי הבחירה חפשית באדם באין מעצור

"אם ה' וגו'" - אם הדבר מה' ומצד העונש אקריב מנחה לה' ויהי רצון שיקבל לריח ניחוח וירף ממני

מצודת ציון

"הסיתך" - מלשון הסתה ופתוי

"ירח" - מלשון ריח

"מנחה" - רצה לומר תשורה וקרבן

"מהסתפח" - ענין הקבוץ והדבוק ואסיפת דבר אל דבר כמו (לעיל ב לו) ספחני נא