מ"ג שמואל א יד כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבא העם אל היער והנה הלך דבש ואין משיג ידו אל פיו כי ירא העם את השבעה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ וְאֵין מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל פִּיו כִּי יָרֵא הָעָם אֶת הַשְּׁבֻעָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבֹ֤א הָעָם֙ אֶל־הַיַּ֔עַר וְהִנֵּ֖ה הֵ֣לֶךְ דְּבָ֑שׁ וְאֵין־מַשִּׂ֤יג יָדוֹ֙ אֶל־פִּ֔יו כִּֽי־יָרֵ֥א הָעָ֖ם אֶת־הַשְּׁבֻעָֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והנה הלך דבש" - שהיה נוטף מן הקנים

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ואין משיג ידו" - עם הדבש

"הלך דבש" - הדבש היה זב מהקנים 

מצודת ציון

"הלך" - מלשון הליכה ורוצה לומר זב

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויבא" כו' "והנה הלך דבש". ר"ל הגם שהדבש הלך ולא היה שום עכוב לא בלקיחתו ולא באכילתו, ובכ"ז "ואין משיג ידו אל פיו". וזה היה מפני "כי ירא העם את"

"השבועה", והחמירו על ספיקה: