לדלג לתוכן

מ"ג שמואל א יד ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב:
ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש.

מנוקד:
וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַגִּבְעָה תַּחַת הָרִמּוֹן אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ.

עם טעמים:
וְשָׁא֗וּל יוֹשֵׁב֙ בִּקְצֵ֣ה הַגִּבְעָ֔ה תַּ֥חַת הָרִמּ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר בְּמִגְר֑וֹן וְהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בקצה הגבעה" - בסוף הגבעה

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"והעם" - רצה לומר העם אשר היו כשש מאות איש גם המה שמה ישבו עמו

"אשר במגרון" - שם מקום בקצה הגבעה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ושאול יושב". בא לבאר מדוע הוצרך לעבור, כי "שאול יושב בקצה" דרומי של גבע אל צד מגרון, לא אל צד מכמש, וזה מסבת מעוט "העם אשר עמו", שהיו גם עתה רק