לדלג לתוכן

מ"ג שמואל א ט ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג שמואל א · ט · ז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלהים מה אתנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לְנַעֲר֗וֹ וְהִנֵּ֣ה נֵלֵךְ֮ וּמַה־נָּבִ֣יא לָאִישׁ֒ כִּ֤י הַלֶּ֙חֶם֙ אָזַ֣ל מִכֵּלֵ֔ינוּ וּתְשׁוּרָ֥ה אֵין־לְהָבִ֖יא לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים מָ֖ה אִתָּֽנוּ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ומה נביא לאיש" - תרגם יונתן אם מקבל ממון מה נעיל לגברא לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל וסבר שישאל שכר "ותשורה" - תרגם יונתן ומדעם דכשר לשון יושר ומנחם פירש תשורה לשון תקרובת ראות פני מלך ואדם חשוב לשון אשורנו (במדבר כד יז) ונראין דבריו

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"נביא" - מלשון הבאה

"אזל" - הלך כמו (איוב יד יא)אזלו מים מני ים

"ותשורה" - דורון כמו (ישעיהו נז ט)ותשורי למלך בשמן 

מצודת דוד

"כי הלחם אזל" - כי אם עודנו היה היינו מביאים לו לחם למנה וזולת הלחם אין לנו תשורה להביא כי מה אתנו בלעדו

"והנה נלך" - רצה לומר והנה אם נלך מה נביא לו למנחה כי חשבו שמקבל מתנות כי לא ידעוהו מאז

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

השאלות (ז - ח) מ"ש ומה נביא לאיש וכפל שנית ותשורה אין להביא לאיש האלהים, והוסיף מה אתנו. ומ"ש הנער ונתתי ולא אמר ונתת. ומ"ש לפנים בישראל, אין לספור הזה

מובן כלל ומה מקומו פה? ולמה לא אמר בקיצור לפנים בישראל היו קוראים לנביא בשם רואה?: "והנה נלך ומה נביא". באשר לא הכירו ענינו של שמואל וחשבו כי לוקח מתן ותשורה מאת הבאים אצלו, אמר "מה נביא לאיש", ר"ל כי הבא אל הרואה לשאול דבר מאתו ראוי שישלם לו בעד טרחו להתבודד בעבורו, וגם היה דרכם שכל הבא לפני שר או גדול היה מביא לו תשורה, שהוא המנחה שנותן לו בעבור ראיית הפנים, כענין (שמות לד, כ) ולא יראו פני ריקם. והנה התשורה לא היו נותנים רק אנשים נכבדים המתראים לפניו דרך כבוד, לא אנשים בני בלי שם אשר יבואו רק לשאול צרכיהם, והיה ערך התשורה כפי ערך כבוד הנותן והמקבל. אולם השכר שהיו נותנים השואלים בעד הפקת שאלתם היה כפי הטורח וכפי מהות הענין ששאלוהו עליו, וז"ש והנה אם נלך, הלא צריכים אנו, א] לשלם לו בעד טרחו "ומה נביא לאיש", הגם שבזה יספיק דבר מועט כי הענין הנדרש שהם האתונות אינו ענין גדול, בכ"ז הלא גם "הלחם אזל מכלינו" וכ"ש כי כסף אין. ב] הלא כשאתראה אנכי לפניו בהיותו איש נכבד ראוי שאקריב לו תשורה, ערך התשורה תהיה מצד שהוא איש אלהים ולא יראו פניו ריקם, "ותשורה אין להביא", שזה אין במציאות כלל, כי זה יגדל לפי ערך המקבל והנותן:

<< · מ"ג שמואל א · ט · ז · >>