מ"ג שמואל א ו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמואל א ו · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו אם משלחים את ארון אלהי ישראל אל תשלחו אתו ריקם כי השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם אָז תֵּרָפְאוּ וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לֹא תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּאמְר֗וּ אִֽם־מְשַׁלְּחִ֞ים אֶת־אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אַל־תְּשַׁלְּח֤וּ אֹתוֹ֙ רֵיקָ֔ם כִּי־הָשֵׁ֥ב תָּשִׁ֛יבוּ ל֖וֹ אָשָׁ֑ם אָ֤ז תֵּרָֽפְאוּ֙ וְנוֹדַ֣ע לָכֶ֔ם לָ֛מָּה לֹא־תָס֥וּר יָד֖וֹ מִכֶּֽם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וַאֲמַרוּ אִם אַתּוּן מְשַׁלְחִין יַת אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לָא תְשַׁלְחוּן יָתֵיהּ רֵיקָן אֱלָהֵין אֲתָבָא תְּתִיבוּן קֳדָמוֹהִי קֻרְבַּן אֲשָׁמָא בְּכֵן תִּתָּסוּן וְיִתְרְוַח לְכוֹן לְמָה לָא תְנוּחַ מְחָתֵיהּ מִנְכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשם" - היכר דבר שאתם מודים שמעלתם בו

"אז תרפאו ונודע לכם" - שהוא עשה כי למה לא תסור ידו אז מכם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמרו". הנה הם הקדימו תשובת השאלה השניה, כי על השאלה הראשונה והוא אם ישלחוהו לא ידעו עדיין להשיב, כי גם הם היו מסופקים בדבר אם היתה המכה בסבת הארון או לא, כמ"ש (פסוק ט) וראיתם אם דרך גבולו יעלה וכו' ואם לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו וכו', והיה דעתם לעשות על זה בחינה ע"י הפרות העלות. ורק על השאלה השניה ידעו תשובה ברורה, ולכן הקדימו תשובת השאלה השניה (בשגם כי צריך להכין את האשם תחלה טרם יעשו את הבחינה בעגלה באשר יצטרכו להניח הארגז וכלי הזהב אשר השיבו לו אשם בצדו). וז"ש "אם משלחים את ארון אלהי ישראל", ר"ל אנחנו לא נדע עדיין אם יפול דבר הבחינה כי יצטרך לשלחו, רק זאת ידענו שבאם אחר הבחינה יתברר כי צריך לשלחו, אז "אל תשלחו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם אז תרפאו", כי אם יתברר שבאה המכה בסבת הארון ובעבור הבוז והקלון שעשיתם לו שהולכתם אותו שבי לפני צר, אז אם תשלחוהו בלא אשם הגם כי בזה תרויחו כי יניח ידו מהכותכם עוד בעתיד, בכל זה לא יתרצה אליכם על העבר ולא ירפוא לכם לגהה מכם מזור לרפאות המוכים מכבר על מרים. אבל אם תשיבו לו אשם לרצותו על החטא העבר, ירפאו גם המוכים והחולים, וגם אם לא יספיק האשם להשיב חרון אפו עכ"פ "ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם", ר"ל שאז בהכרח יודיעכם ע"י נביאיכם וקוסמיכם (אשר עתה בחרונו יבהלמו והעלים מאתם על מה עשה ככה לארץ הזאת) מה הסבה שלא תסור ידו, ובזה נוכל

להודע מה לעשות עוד להשיב אפו וחמתו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אז תרפאו" - רצה לומר כשתרפאו אז יהיה נודע לכם בבירור למה לא תסור ידו קודם ההשבה רצה לומר אז תדעו שיד ה' עשתה זאת

"תשיבו לו אשם" - תשיבו לה' קרבן אשם כדין המועל בהקדש

"אם משלחים" - רצה לומר אם יצא הדבר לשלחו למקומו אל תשלחנו ריקם מבלי מנחה ותשורה

<< · מ"ג שמואל א · ו · ג · >>