מ"ג שיר השירים ג י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקראות גדולות שיר השירים


<< · מ"ג שיר השירים ג · י · >>

מקרא

כתיב: עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם

מנוקד: עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם.

עם טעמים: עַמּוּדָיו֙ עָ֣שָׂה כֶ֔סֶף רְפִידָת֣וֹ זָהָ֔ב מֶרְכָּב֖וֹ אַרְגָּמָ֑ן תּוֹכוֹ֙ רָצ֣וּף אַהֲבָ֔ה מִבְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלָֽ‍ִם׃

תרגום (כל הפרק)

ובתר די שלים יתיה שוי בגויה ית ארונא דסהדותא דהוא עמודא דעלמא ובגויה תרין לוחי אבניא די אצנע תמן משה בחורב דיקירין מן כסף מזוקק ושפירין מן דהב טב ופריש וטליל מן עילויה ית פרוכתא דתכלא וארגוונא וביני כרוביא די עילוי כפורתא הות שריא שכינתא דיי דשכן שמיה בירושלם מן כל כרכי ארעא דישראל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רפידתו" - משכבו ומשכנו על הכפרת שהוא זהב

"מרכבו ארגמן" - זה הפרכת שהיה תלוי ורוכב על כלונסות מעמוד לעמוד

"תוכו רצוף" - סדור ברצפת אהבה ארון וכפרת וכרובים ולוחות

"מבנות ירושלם" - אלו ישראל יריאים ושלמים להקב"ה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(י) ו"עמודיו" מכסף וכו', ומי הוא השוכן בתוכו? רצוף אהבה מבנות ירושלים, (רצוף מלשון ובידו רצפה) רשף האהבה הנקבצת מבנות ירושלים שכן בתוכה, ר"ל האהבה המופשטת מכל בנות היופי ובנות ירושלים כולנה נקבצה שמה, וצייר כאילו אהבתו אל כלתו הרעיה שקולה כאהבת כל בנות החן:

מליצה:

(י) "עמודיו". עתה מבאר מעשה האפריון שהוא המקדש בפרטות ואיך היה מסודר ונערך ומכוון בשלש מחלקותיו נגד שלשה חלקי הגוף שהם היכלות לשלשה חלקי הנפש וכמו שבארנו זאת בפרטות בספר ארצות השלום דרוש ג' וזה תוכן דברינו שם. כאשר נשקיף השקפה כוללת על זה העולם הקטן שהוא האדם מצד שני חלקיו שהם כחות נפשו אשר הן המה עצמות האדם ועמודי גופו ואבריו אשר הם הלבוש בם תתלבש נפשו כתנות עור ובשר לכסות מערומיה נמצא בם שלשה חלוקות תחתים שניים ושלישים, והיא המדרגה הראשונה היא הנפש הטבעיית והצומחת אשר תתלבש בחלק התחתון של גוף האדם בחדרי בטן מן החזה ולמטה אשר שם מעון ביתה ושם כל כליה אשר תעשה מלאכה בהם להצמיח גוף האדם ע"י האצטומכא והכבד והקרבים ובית המבשלות אשר יבשלו המאכל ויחלקו לכל האברים מנותיהם איש לפי אכלו ע"י הכחות הידועים העושים במלאכה שהם המושך והמחזיק והמעכל והדוחה. אחריו (אחר הפריסה המבדלת בין העליונים והתחתונים) תשכון הנפש החיונית בחלק הגוף שכנגד החזה בלב האדם אשר ממנו תוצאות חיים ועליו עלית קיר קטנה בכדור העליון של הגויה שהוא הראש והגלגלת. בו בנתה הנפש המשכלת בית זבול לה מכון לשבתה עולמים. ואחרי בארתי שם הערך והיחס שבין שלשה חלקי העולם הזה הקטן אל שלשה חלקי העולם הגדול בעולם השפל ועולם הגלגלים ועולם השכליים הנפרדים, הראינו לדעת, כי אנחנו נוחלי מורשה ידענו זאת כי עוד נשארו שנים במחנה הישראלית שתי מדרגות במכסת נפשות אשר חכמי הטבע לא ראו אורם, כי עוד נמצא נפש האלהית הנאצלת מעצם כבודו מעולם הכסא עת ישמרו עמו חקיו ותורתיו גבוה מנפש המשכלת הטבעיית אשר קראוה החכמים בשם חיה כי היא החיה לעולם בצרור החיים את ה' אלהיה וגבוה עליה נפש יקר שנאצלה על הנביאים מעולם האצילות הנקראת יחידה כי שרשה מהאחדות הגמור אל יחיד ומיוחד בה יתעלו מהמון האנשים וישובו להיות אלהיים מושלים על כל המעשים רואים בלא עין ושומעים בלא אזן ומתהלכים בהיכלי מלך להפליא פלאות ולעשות נוראות צדיק מושל ביראת אלהים. ואחר שע"י המקדש נתאחדו כללות נפשות ישראל להיות מרכבה לשכינת ה'. כי שם נקבצו באו כל חלקי נשמותיהם ויעמדו כולם כאיש אחד פרטי כמו שבארתי בדרוש זה באורך. עד שנתאר עתה כל נפשות בית ישראל כנפש איש אחד פרטי כלולה מכל מחלקותיו. לפ"ז בהכרח שיבואו בביהמ"ק שהוא הגויה הכללית לקומה הכללית הנפשיית. כל הדברים אשר יבואו בגוף איש פרטי. כי כמו שבגוף האדם אשר הוא לבוש אל כחות הנפשיים נמצא בו אברים וכלים אשר בם ישתמשו הכחות הנפשיות ויוציאו פעולותיהן לחוץ, כן בהכרח שימצא בבית המקדש שהוא האפריון אשר עשה המלך שלמה להיות לבוש אל האיש הכללי, שהיא הנשמה הכללית. כל הכלים והחלוקות שימצאו באיש פרטי. וכן היה באמת כשנשכיל במעשהו כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' בהב"ח) אלו דברים שהם עקר בבנין הבית, עושין בו קדש. וקדש הקדשים. ועוד מחיצה סביב להיכל כעין קלעי החצר שהיה במקדש שזה ג"כ מה שחשב המשורר פה באמרו עמודיו עשה כסף. ומפרש במדרש עמודיו עשה כסף אלו העמודים. רפידתו זהב אלו הקרשים. מרכבו ארגמן זה הפרוכת. כי חצר אהל מועד שבמשכן ונגדו האולם במקדש היה מגביל נגד כלי הנפש הטבעיית שהיא האצטומכא וכל חדרי בטן המעכלים את המאכל ומבשלים אותו ומוציאין את האפר הנרקב לחוץ, וכן היה שם המזבח אשר עליו נשרף ונתעכל תמיד המזון הרוחני ולחם ה', ושם היו סירותיו לדשנו ויעיו ומחתותיו שיראה המעיין שדומים לאצטומכא מכל צד. וזה מציין במ"ש עמודיו עשה כסף שחצר המשכן היה מוקף עמודים לא קרשים [כי האברים הנשמרים בם אין חשובים כ"כ עד שיהיו מכוסים בקרשים. רק יצמחו כמו העץ העומד זקוף שתול על פלגי מים. והיה של כסף שמעלתו פחותה מן הזהב]. וההיכל שהוא המחיצה האמצעית היה מגביל נגד כלי הנפש החיונית ולכן היו שם כלים המיוחדים אל ענין נעלה מזה. שהם מזבח הקטרת אשר יהיה ממנו הנאה נפשיית רוחניית שהנשמה נהנית ממנה. והיא הנמשל אל עיכול השני שבלב שכולו ענין רוחני אוירי. וכן תתייחס הדלקת המנורה בשבע נרותיה אל שבע כנפי ריאה המניפה על הלב ומדלקת את רוח החיים. ולכן ההיכל היה מוקף קרשים שצריכין הגנה ביותר. והיה של זהב שחזק וחשוב יותר מן הכסף ועז"א רפידתו זהב. כי שם תרפד הנפש להיות מצע אל הנפש המשכלת, אחריו היה קה"ק שהיה מגביל נגד כלי הנפש המשכלת. ועמד שם הארון ושני לוחות אבנים. שם חלקת מחוקק ספון ותורת השכל הכולל צפון. והוא היה מרכבה לשכינת עוז השוכן עליו. והיה תחת מחיצת ארגמן שהוא הפרוכת. ועז"א מרכבו ארגמן ועל הארון מלמעלה היו שני הכרובים. שהיו ציור לשני הנפשות אשר שרשם בקדש שהם חיה יחידה. אשר בין שדיהם הדוד העליון ישכון ויתלונן עם רעיתו הכלה הכלולה. אשר נכבדות מדובר בה בשיר הזה המקודש, עתה מבאר כי תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים. ששם נמצא הרשף שהוא האש שלמעלה שהיה רבוץ כארי ואוכל כליל האהבה הנקבצת מבנות ירושלים. שהם כחות הגשמיות אשר נזדככו אל אהבת ה' מן הנפשות העולות לאשים של מבחר הדומם והצומח החי עם המשכלת שעלו על מזבח ה' לרצון. ע"י הרעיה הנשגבה שהיא הנפש האלהית המתחברת שם עם דודה שאהבתה כוללת את כולן. עד שבנות ירושלים ישתתפו עתה באהבת הדוד עם רעיתו. וגם המלך שלמה ישכון תוך האפריון שעשה להרעיה הזאת אשר היא המולכת עתה, ולפניה ישתחוו כלם. ולה ובעבורה יעבדו למלך הכבוד השוכן אתה [ולכן נקרא בשם המלך שלמה לא המלך סתם. כי המלך סתם הוא המלך הזקן וכסיל המולך בגויה. והמלך שלמה רומז לשלום הנפש עם הגויה ויצרו, כי יכנע היצר וכחותיו אל תחת ממשלת הנפש]:

מדרש רבה (כל הפסוק)


י.

עמודיו עשה כסף אלו העמודים, שנאמר: (שם כ"ז) ווי העמודים וחשוקיהם כסף. רפידתו זהב שנאמר: (שם כ"ז) ואת הקרשים תצפה זהב . מרכבו ארגמן שנאמר: (שם) ועשית פרכת תכלת וארגמן. תוכו רצוף כסף רבי יודן אמר: זו זכות תורה וזכות צדיקים שעוסקין בה. רבי עזריה בשם ר' יודה בשם רבי סימון אמר: זו השכינה. כתוב אחד אומר: (מלכים א' ח') ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת וגו'. וכתוב אחד אומר: (יחזקאל י') והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'. כיצד יתקיימו שני כתובים? רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: למה היה אהל מועד דומה? למערה שהיתה סמוכה לים. געש הים והציף את המערה, המערה נתמלאה והים לא נחסר כלום. כך אהל מועד, נתמלא מזיו השכינה והעולם לא חסר מן השכינה. אימתי שרתה השכינה בעולם? ביום שהוקם את המשכן. שנאמר: (במדבר ז') ויהי ביום כלות משה וגו'.

ר' יודה ברבי אלעאי פתר קרא בארון אפריון זה הארון. ומה הוא אפריון? פריומא. משל למלך שהיתה לו בת יחידה, נאה וחסידה ומשובחת. אמר להם המלך לעבדיו: בתי נאה, וחסידה ומשובחת, ואין אתם עושין לה פריום?! עשו לה פריום! ומוטב שיראה יפיה של בתי, מתוך הפריום. כך אמר הקדוש ברוך הוא: תורתי נאה וחסידה ומשובחת ואין אתם עושים לה ארון?! מוטב שיראה יופיה של תורתי מתוך הארון! עשה לו המלך שלמה המלך שהשלום שלו. מעצי הלבנון היך מה דאת אמר: (שמות ל"ז) ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. עמודיו עשה כסף אלו שני העמודים העומדים לפנים שהיו של כסף. רפידתו זהב שנאמר: (שם) ויצפהו זהב טהור. מרכבו ארגמן ר' תנחומא אומר: זו פרכת הסמוכה לה. רבי ביבי אמר: זה הכפרת, שזהבה דומה לארגמן. ר' יודן אמר: תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים זו זכות תורה ולומדיה. רבי עזריה אמר בשם ר' יודה בשם ר' סימון: זו השכינה. אמר רבי אבא בר כהנא: ונועדתי לך שם וגו'. ללמדך שאפילו מה שאחרי הכפרת לא היה פנוי מן השכינה. עובד כוכבים אחד שאל לר' יהושע בן קרחה. אמר לו: למה דבר הקדוש ברוך הוא מתוך הסנה ולא מאילן אחר? אמר לו: אלו דבר עמו מתוך חרוב או מתוך שקמה, היית שואלני והייתי משיבך! עכשיו להוציאך חלק אי אפשר, ללמדך שאין מקום פנוי בארץ מהשכינה, שאפילו בתוך הסנה היה מדבר עמו.

דבר אחר: אפריון זה בית המקדש. עשה לו המלך שלמה שלמה ודאי. מעצי הלבנון שנאמר: (ד"ה ב' ב') ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון. עמודיו עשה כסף שנאמר: (מ"א ז') ויקם את העמודים לאולם ההיכל. רפידתו זהב כההוא דתנינן: שכל הבית נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות. אמר ר' יצחק: הדא מתניתא דתנינן: לבנין השני, אבל לבנין הראשון אפילו אחורי הדלתות, היה מחופה בזהב . תנינן: שבעה מיני זהבים הם שהיו בו: זהב טוב. זהב טהור. זהב סגור. זהב שחוט. זהב מופז. זהב מזוקק. זהב פרוים. זהב טוב, כמשמעו. היך מה דאת אמר: (בראשית ב') וזהב הארץ ההיא טוב. אמר רבי יצחק: טובוי דהוא בביתה טובוי, דהוא בת בלוייתיה. זהב טהור, שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום. ר' יודה בשם רבי אמי: אלף ככרים זהב, הכניס שלמה לאור אלף פעמים, עד שהעמידו על ככר אחד. והא תני: אמר רבי יוסי ב"ר יהודה: מעשה במנורת המקדש, שהיתה יתרה על מנורת המדבר משקל גורדינון, הכניסוה לאור שמונים פעמים עד שחסרה. אלא מן קדמיי, הות חסרה סגין. ברם, מן הכא ולהלן, לא הות חסרה, אלא צבחר צבחר, זהב שחוט, שנמשך כשעוה. אדריינוס היה לו משקל ביצה. דוקליטיאנוס היה לו משקל דינר. גורדייני הדא מלכותא, לית לה מיניה ולא הווי ליה מיניה. זהב סגור, שהיה סוגר בעד כל בעלי זהבים. והא כתיב: (ד"ה א' כ"ט) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים. וכי כסף היה, והלא זהב היה, ולמה קורין אותו כסף? שהיה מכסיף בעד כל בעלי זהבים וממנו היו נעשים כל הכלים: הסיפים. והסירות. והיעים. והמזמרות. והמזרקות. והמזלגות. והכפות. והמחתות. והפותות. ר' יצחק מגדלאה אמר: אלו חפיפות. ר' סימאי אמר: זה פותה שתחת הציר, ללמדך שאפילו דבר קל לא היה המקדש חסר. זהב מופז ר' פטריקי אחוי דרבי דרוסה בשם ר' אבא ברבי בונא אמר: דומה לגפרית הזה שמוצצת באש. רבי אבון אמר: על שם מדינתו נקרא מאופז. זהב מזוקק דבי ר' ינאי ודבי רבי יודן ברבי שמעון - דבי ר' ינאי אמרי: שמחתכין אותו כזיתים ומאכילין אותו לנעמיות והוא יוצא מזוקק. דבי ר' יודן ברבי שמעון אמרי: שמטמינין אותו בזבל ז' שנים ויוצא מזוקק. זהב פרוים ריש לקיש אמר: אדום דומה לדם הפר. ויש אומרים: שעושה פירות. שכשבנה שלמה בית המקדש, צר בו כל מיני אילנות. ובשעה שאילנות שבשדה עושים פירות, אלו שבבית עושים פירות, והיו משירים פירותם. ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית. ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל, יבשו כל אותם האילנות. הדא הוא דכתיב: (נחום א') ופרח לבנון אמלל. אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא חוזר אותם, הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ה) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן, מרכבו ארגמן. היך מה דאת אמר: (ד"ה ב' ג') ויעש את הפרוכת, תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ. תוכו רצוף אהבה ר' יודן אמר: זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה. ר' עזריה בשם ר' יודה בשם ר' סימון אמר: זו השכינה.

דבר אחר: אפריון זה העולם. עשה לו המלך שלמה המלך שהשלום שלו. מעצי הלבנון שנבנה מבית קדשי הקדשים שלמטה. דתנינן: משניטל הארון אבן הייתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה הייתה נקראת. ולמה נקראת שתיה? שממנה הושתת כל העולם. הדא הוא דכתיב: (תהילים נ') מציון מכלל יופי. עמודיו עשה כסף - זה שלשלת יוחסין. רפידתו זהב אלו פירות הארץ ופירות האילן שנמכרין בזהב. מרכבו ארגמן היך מה דאת אמר: (דברים ל"ג) רוכב שמים בעזרך. תוכו רצוף אהבה ר' יודן אמר: זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה. רבי עזריה בשם רבי יודה בשם ר' סימון אמר: זו השכינה. דבר אחר: אפריון זה כסא הכבוד. עשה לו המלך שלמה המלך שהשלום שלו. מעצי הלבנון זה בית קדשי הקדשים של מעלה, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים של מטה. הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) מכון לשבתך - מכוון כנגד שבתך. עמודיו עשה כסף היך מה דאת אמר: (איוב כ"ו) עמודי שמים ירופפו. רפידתו זהב אלו דברי תורה, שנאמר: (תהילים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב. מרכבו ארגמן היך מה דאת אמר: (שם ס"ח) לרוכב בשמי שמי קדם. ר' ברכיה ורבי בון בשם ר' אבהו: ארבע גאים הם: גאה שבעופות, נשר. גאה שבבהמות, שור. גאה שבחיות, אריה. גאה שבכלן, אדם. וכלן נטלן הקדוש ברוך הוא, וחקקן בכסא הכבוד. שנאמר: (שם ק"ג) ה' בשמים הכין כסאו. ממה שהכין כסאו על הגאים, תדע שמלכותו בכל משלה.

דבר אחר: אפריון זה בית המקדש. עשה לו המלך שלמה שלמה ודאי. מעצי הלבנון שנאמר: (ד"ה ב' ב') ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון. עמודיו עשה כסף שנאמר: (מ"א ז') ויקם את העמודים לאולם ההיכל. רפידתו זהב כההוא דתנינן: שכל הבית נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות. אמר ר' יצחק: הדא מתניתא דתנינן: לבנין השני, אבל לבנין הראשון אפילו אחורי הדלתות, היה מחופה בזהב . תנינן: שבעה מיני זהבים הם שהיו בו: זהב טוב. זהב טהור. זהב סגור. זהב שחוט. זהב מופז. זהב מזוקק. זהב פרוים. זהב טוב, כמשמעו. היך מה דאת אמר: (בראשית ב') וזהב הארץ ההיא טוב. אמר רבי יצחק: טובוי דהוא בביתה טובוי, דהוא בת בלוייתיה. זהב טהור, שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום. ר' יודה בשם רבי אמי: אלף ככרים זהב, הכניס שלמה לאור אלף פעמים, עד שהעמידו על ככר אחד. והא תני: אמר רבי יוסי ב"ר יהודה: מעשה במנורת המקדש, שהיתה יתרה על מנורת המדבר משקל גורדינון, הכניסוה לאור שמונים פעמים עד שחסרה. אלא מן קדמיי, הות חסרה סגין. ברם, מן הכא ולהלן, לא הות חסרה, אלא צבחר צבחר, זהב שחוט, שנמשך כשעוה. אדריינוס היה לו משקל ביצה. דוקליטיאנוס היה לו משקל דינר. גורדייני הדא מלכותא, לית לה מיניה ולא הווי ליה מיניה. זהב סגור, שהיה סוגר בעד כל בעלי זהבים. והא כתיב: (ד"ה א' כ"ט) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים. וכי כסף היה, והלא זהב היה, ולמה קורין אותו כסף? שהיה מכסיף בעד כל בעלי זהבים וממנו היו נעשים כל הכלים: הסיפים. והסירות. והיעים. והמזמרות. והמזרקות. והמזלגות. והכפות. והמחתות. והפותות. ר' יצחק מגדלאה אמר: אלו חפיפות. ר' סימאי אמר: זה פותה שתחת הציר, ללמדך שאפילו דבר קל לא היה המקדש חסר. זהב מופז ר' פטריקי אחוי דרבי דרוסה בשם ר' אבא ברבי בונא אמר: דומה לגפרית הזה שמוצצת באש. רבי אבון אמר: על שם מדינתו נקרא מאופז. זהב מזוקק דבי ר' ינאי ודבי רבי יודן ברבי שמעון - דבי ר' ינאי אמרי: שמחתכין אותו כזיתים ומאכילין אותו לנעמיות והוא יוצא מזוקק. דבי ר' יודן ברבי שמעון אמרי: שמטמינין אותו בזבל ז' שנים ויוצא מזוקק. זהב פרוים ריש לקיש אמר: אדום דומה לדם הפר. ויש אומרים: שעושה פירות. שכשבנה שלמה בית המקדש, צר בו כל מיני אילנות. ובשעה שאילנות שבשדה עושים פירות, אלו שבבית עושים פירות, והיו משירים פירותם. ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית. ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל, יבשו כל אותם האילנות. הדא הוא דכתיב: (נחום א') ופרח לבנון אמלל. אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא חוזר אותם, הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ה) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן, מרכבו ארגמן. היך מה דאת אמר: (ד"ה ב' ג') ויעש את הפרוכת, תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ.