מ"ג שיר השירים ג ט
<< · מ"ג שיר השירים · ג · ט · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַפִּרְי֗וֹן עָ֤שָׂה לוֹ֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מֵעֲצֵ֖י הַלְּבָנֽוֹן׃
תרגום (כל הפרק)
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וטעם הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים - כי היה שלמה המלך הוצרך לגבורים רבים שישמרו מטתו:
מפחד בלילות - שמא יחטפוה לסטים בעבור יפיה ואיך עלתה זאת מן המדבר לבדה ועוד ששלמה המלך כאשר לקח את חשוקתו הוצרך לבנות אפריון והוא היה בתוך האפריון:
הפעם השלישית; עד שמצאוני השומרים - והם משה ואהרן, ומעט זמן היה שעברתי והתפרדתי מהם והענין שעלה משה והתפלל בעד ישראל:
עד שהבאתיו - אל הארון:
השבעתי אתכם - אף על פי שנכנסה השכינה עמכם לא תוכלו להכנס לארץ עד שיגיע הקץ והם אמרו הננו ועלינו וכתוב ויכום ויכתום:
מי זאת עולה מן המדבר - כנסת ישראל שעלתה מן המדבר ושמעה הולכת בכל המדינות וזה ענין מקוטרת מור:
וענין הנה מטתו שלשלמה - היא ארץ ישראל שהיא היום מטתו של שלמה:
וענין ששים גבורים - ששים רבבות הם הבאים אל הארץ כאשר פקד אותם משה ואלעזר הכהן:
מפחד בלילות - היו מלומדי מלחמה והרגו כל נשמה כי היו מפחדים שיביאום לידי גלות:
(ט) הפעם הראשונה; אפריון - ואחר כן עשה שלמה המלך אפריון והוא בית יי':מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ט) "אפריון". עתה בא להשיב על הפליאה אנה היו בנות ירושלים השומרות אותה. ואיך הניחוה לצאת אל דודה, ולא עוד כי גם בשובה מן המדבר היה דודה מתיחד עמה כפעם בפעם ואין מחריד? משיב כי המלך שלמה עשה לו אפריון, שהיה דרכם להושיב את הכלה ביום החופה באפריון מיוחד לצרכה ולכבודה. והמלך רצה אז לארש את הרעיה שתהיה כלתו וארוסתו, תחת שעד עתה החזיקה כפלגש, והיתה כלואה ושמורה מבנות ירושלים כשושנה בין החוחים, ולצורך זה עשה אפריון, עד שיכנס לתוך חופתה כחתן אל כלתו, והאפריון הזה עשה בכל יופי, גופו הי' מעצי הלבנון:
מליצה:
(ט) "אפריון". עתה בא להשיב על השאלה איך התרחקו בנות ירושלים מן הרעיה ר"ל איך נפרדו כחות החומריות ונבדלו מנפש שלמה והניחוה לבדה מתבודדת עם האלהים דודה, ולא עוד כי גם אחרי המחזה הזאת לא נפרדה נשמת שלמה מן הדבקות עם האלהים וחזה ברוה"ק והיה דבק ברוחניות ימים רבים (עד לעת זקנתו שנשיו החומריות הטו את לבבו ובנה במות אל תאות הגשמיות) משיב כי המלך שלמה עשה אז אפריון להרעיה הזאת ר"ל כי עתה רצה להמליך את נפשו האלהית בל תהי עוד לפילגש למלאות תאות הגוף והנאותיו ולהיות נכנעת אל פקודתו רק תשב ככלה באפריון ותהיה כאשה המושלת בתוך הבית וכמלכה מולכת ופוקדת על בנות ירושלים שהם כחות הגויה והמלך שהוא היצר והכח המתעורר יבא אל מעון כבודה. וכוון בזה על המקדש אשר בנה שלמה שהוא בעצמו בחדריו ואולמיו למחלקותיו היה ציור אל שלשה חלקי הנפש הנקשרים בחומר לפי מחלקותיהם כמו שנבאר, וכל המעשים והעבודות שנעשו בתוכו היה ענינם להעלות כחות הגשמיות אל האלהים שזה היה ענין הקרבנות שנפש החי והצומח והרוחנית שבדומם יתעלו אל הרוחניות ע"י הקרבת בע"ח והעלאת נפש הצומח במנחות ונסכים ורוחניות הדומם ע"י המלח באמצעות אש של מעלה המפריד את הראוי ועמהם תתקשר גם נפש הדבריית ע"י שהמקריב ימסור גם את נפשו במחשבה כליל לה', ואחר שכל מעשה המשכן והקרבנות וכונותיהם באו ע"י פעולות מעשיות חומריות ע"י גופים מקריבים וגופים נקרבים בזה גם הגוף וכחותיו שהוא המלך שלמה בא אל אפריון של הנפש וחופתה ויארשה לה בצדק ובעבודת ה' להיות לו לאשה להוליד ממנה זרע ברך ה' וכל כחות הגויה בפעולותיהם החומריות יהיו נמשכים אחר הרעיה בת שמים שהיא המולכת על פעולת הגויה (ולכן קראו עתה בשם המלך שלמה לא המלך סתם כמו שית'), ובאר שעשה האפריון הלז מעצי הלבנון שאחר שציור המקדש היה שהגויה תתעלה להיות רוחני ולפעול השכל המעשי לצורך ענינים אלהיים שעפ"ז גם החומר שהוא המלך שלמה ומעשיו יהיו שכליים אלהיים לכן בחרו לנפשות ישראל הכוללות השוכנים במקדש ונעשו מרכבה לשכינה באמצעותו גויות מחומריים חזקים יותר מחומר האדם שהוא עצי לבנון שחומר הצומח חזק יותר מחומר הבע"ח ולא רבתה בו ההרכבה כ"כ וכמ"ש למעלה (א' י"ז) על קורות בתינו ארזים:מדרש רבה
אפריון עשה לו ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון פתר קרייה במשכן אפריון, זה משכן. אמר ר' יהודה ברבי אלעאי: למלך שהיתה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנים היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה בפרהסיא במבוי ובחצר. כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין, אמר המלך: אין שבחה של בתי, שאהא מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פפליון וכשאהיה צריך לדבר עמה, אדבר עמה מתוך הפפליון. כך כתיב: (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו. במצרים ראו אותו בפרהסיא, שנאמר: (שמות י"ב) ועבר ה' לנגוף את מצרים. בים ראו אותו בפרהסיא, שנאמר: (שם י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה, והיו העוללים מראים אותו באצבען ואומרים: (שם ט"ו) זה אלי ואנוהו. בסיני ראו אותו פנים בפנים, שנאמר: (דברים ל"ג) ויאמר ה' מסיני בא וגו'. כיון שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו את התורה ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, נעשה לו אומה שלימה. אמר הקדוש ברוך הוא: אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמם בפרהסיא, אלא יעשו לי משכן וכשאני צריך לדבר עמהם, אהיה מדבר עמהם מתוך המשכן. הדא הוא דכתיב: (שם ל"ד) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו. עשה לו המלך שלמה המלך, שהשלום שלו. מעצי הלבנון היך מה דאת אמר: (שם כ"ו) ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים.
<< · מ"ג שיר השירים · ג · ט · >>