מ"ג שופטים יא לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שופטים


<< · מ"ג שופטים יא · לט · >>

מקרא

כתיב: ויהי מקץ שנים חדשים ותשב אל אביה ויעש לה את נדרו אשר נדר והיא לא ידעה איש ותהי חק בישראל

מנוקד: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל.

עם טעמים: וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ ׀ שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וַתָּ֙שׇׁב֙ אֶל־אָבִ֔יהָ וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת־נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר וְהִיא֙ לֹא־יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ וַתְּהִי־חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וַהֲוָה מִסּוֹף תְּרֵין יַרְחִין וְתָבַת לְוַת אֲבוּהָא וַעֲבַד לָהּ יַת נִדְרֵיהּ דִי נְדַר וְהִיא לָא יָדְעַת גְבַר וַהֲוַת לִגְזֵירָא בְּיִשְׂרָאֵל: [בְּדִיל דְלָא לְאַסָקָא גְבַר יַת בְּרֵיהּ וְיַת בְּרַתֵּיהּ לַעֲלָתָא כְּמָא דַעֲבַד יִפְתַּח גִלְעָדָאָה וְלָא שָׁאֵיל לְפִינְחָס כַּהֲנָא וְאִילוּ שָׁאֵיל לְפִינְחָס כַּהֲנָא הֲוָה פָרִיק יָתָהּ בְּדָמִין:]

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותהי חק" - גזרו שלא יעשה אדם עוד כן שאלו הלך אצל פנחס או הוא בא אצלו היה מתיר לו נדרו עמדו בגדולתן ומבין שניהם אבדה ונפרע מהם פנחס נסתלקה שכינה הימנו שנאמר בדברי הימים (א ט כ) לפנים ה' עמו למדנו שבסופו אינו עמו ויפתח הוכה בשחין וניפול אברים שנאמר (לקמן יב ז) ויקבר בערי גלעד ויש עוד לפתור ותהי חק בישראל מחובר למקרא שלאחריו

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ותהי חק בישראל" - הוא מה שיאמר במקרא שלאחריו

"והיא לא ידעה איש" - רצה לומר כאשר נדר כן עשה והיתה פרושה מאיש

"ויעש לה וגו'" - הפרישה מבני אדם לשבת בדודה עוסקת בעבודת ה' ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (תענית ד א) שנדר להקריב עולה את כל היוצא וגו' וכן עשה נדרו

מצודת ציון

"מקץ" - מסוף

"ידעה" - הוא כינוי לשכיבה וביאה וכן (במדבר לא יז)יודעת איש

"חוק" - דבר קבוע