לדלג לתוכן

מ"ג שופטים א ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג שופטים · א · ח · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַ͏ִם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּלָּחֲמ֤וּ בְנֵֽי־יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיִּלְכְּד֣וּ אוֹתָ֔הּ וַיַּכּ֖וּהָ לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וְאַגִיחוּ קְרָבָא בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשְׁלֵם וּכְבַשׁוּ יָתָהּ וּמְחוֹהָא לְפִתְגַם דְחָרֶב וְיַת קַרְתָּא אוֹקִידוּ בְנוּרָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שלחו באש" - שלחו אש בכלה

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וילחמו בירושלם – פירושו, וכבר נלחמו בו, כי בימי יהושע לכדו ירושלם כמו שפירשתי בספר יהושע, כי בכלל מלכי כנען אשר היכה יהושע הוא מלך ירושלים.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"שלחו" - על כי אם מי יבעיר האש באחד מו המקומות, מפה יעשה שליחותו והולך ממקום למקום ושורף הכל, לזה נקרא בלשון "שילוח".

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

(ח-כב) שאל מהרי"א אם היה הכוונה לזכור כאן המלחמות שעשו בני יהודה אחרי מות יהושע מה ראה לזכור אחריו מלחמת חברון ודביר וענין עכסה וכבר נזכר לכידת חברון בספר יהושע ושם יחסה אל כלב?, ולמה זכר שנית ענין עכסה, ולמה חזר שנית שנתנו לכלב את חברון? במ"ש ואת היבוסי לא יכלו בני בנימין להורישם יקשה מג' פנים.
  • א) שכבר אמר זה בספר יהושע טו כג,
  • ב) שם אמר שבני יהודה לא יכלו להורישם ופה מיחס זאת לבני בנימין,
  • ג) שלמעלה אמר שבני יהודה לחמו בירושלים וילכדו אותה וא"כ כבר לכדו ירושלים? למה זכר בסימן זה הארצות אשר לא כבשו, וכ"ש שבספר יהושע אמר זאת הארץ הנשארת וכו', וכבר זכרם בכלל? עכ"ד.

(כג) לאיזה צורך ספר זאת? ודי שיאמר שכבשו עיר בית אל?:

וילחמו:    כבר נזכר בספר יהושע (טו סג) ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלים עד היום הזה מבואר שכבר נלחמו בירושלים ולא כבשום. ולקמן (פסוק כא) אמר: ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה.

ולדעתי אחרי כי אדוני צדק מלך ירושלים היה הראשון מן חמשה המלכים שהתקבצו על גבעון ושם נפל (יהושע י') בודאי חשבו מחשבות ללכוד את עירו כמו שלכדו אז ערי החמשה מלכים, והלכו במצוא ידם להלחם, והיה הלוחם יהודה, כי ירושלים היתה בחלקו של בנימין ורצועה בתוכה היה ליהודה (כנ"ל טו) ומצד זה היה גם הוא נוגע בנחלתה, ואז בחיי יהושע לא יכלו להוריש יושביה שהיו יבוסים וישב בקרב יהודה עד היום זה רצה לומר עד סוף חיי יהושע שכתב ספרו. ואחרי מות יהושע התעוררו מלחמות ביניהם ובין יושבי העיר וילכדו אותה וישרפו העיר לענוש על שמרדו ולחמו בם. ועל כל זה הגם שכבשו העיר לא כבשו את המצודה שנקרא אח"כ בשם מצודת ציון שלא נלכדה עד ימי דוד ושם ישב ג"כ יבוסי כמו שאמר (ש"ב ה' ז-ח) ויהודה לא לחמו שם כי אינו מחלקם ובנימין לא התחילו להלחם שם כלל, ועל זה אמר לא הורישו בני בנימין רצה לומר לא לחמו כלל ושם ישב את בני בנימין עד היום הזה (שהוא עד סוף חיי שמואל שהוא כתב ספר שופטים), וזה קרוב לדברי מהרי"א,

ואת העיר שלחו באש:    פירשו המפרשים: כמו שלחו אש בעיר, ואין צריך כי זה נמצא גם לקמן (כ' מח, מב ח' יב, תהלים עד ז') שלחו באש מקדשך, ורצה לומר ע"י האש שלחו את העיר מן המציאות אל ההעדר.

<< · מ"ג שופטים · א · ח · >>