מ"ג רות ב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות רות


<< · מ"ג רות ב · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ישלם יהוה פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם יהוה אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְשַׁלֵּ֥ם יְהֹוָ֖ה פׇּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־בָּ֖את לַחֲס֥וֹת תַּֽחַת־כְּנָפָֽיו׃

תרגום (כל הפרק)

יִגְמוֹל יְיָ לִיךְ גְּמוּל טָב בְּעַלְמָא הָדֵין עַל עוֹבָדָךְ טָב וִיהֵי אַגְרִיךְ שְׁלִים לְעָלְמָא דְּאָתֵי מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל דַּאֲתֵת לְאִתְגַּיָּרָא וּלְאִתְחַבָּאָה תְּחוֹת טְלַל שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ וּבְהַהִיא זְכוּתָא תִשְׁתֵּיזְבִי מִן דִּין גֵּיהִנָּם לְמִהְוֵי חוּלָקִיךְ עִם שָׂרָה וְרִבְקָה וְרָחֵל וְלֵאָה:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(יב)    למה כפל ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה:

(יב) "ישלם", נגד מה שעשית עם חמותך ישלם ה' פעלך, ונגד מה שהתגיירת תהי משכרתך שלמה מעם ה', מצד שהוא אלהי ישראל ומשגיח עליהם ועל הגרים הנלוים עליהם. ובמדרש אמר ר' חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו, והוא עפ"י מה שכתבתי בפי' התו"ה (קדושים סי' למ"ד) שיש הבדל בין שכר ובין פעולה, ובין שכיר ובין פועל, שהפועל או אומן יקבל שכר בעד המלאכה אשר עשה, למשל החייט עשה בגד ומקבל שכר מלאכתו, וזה נקרא פעולה שלוקח שכר פעולתו, אבל השכיר מושכר לזמן קצוב למשל שלש שנים, בין יעשה איזה מלאכה בין לא יעשה. והנה על כל מצוה ומצוה יקבל שכר בפ"ע כפועל ועז"א ישלם ה' פעלך, אולם על מה שבאה להתגייר שאז קבלה עליה לעבוד עבודת ה' ולקיים כל מצותיו והיא כמושכרת לו כל ימי חייה לעבוד עבודתו, ומאז מגיע לה שכר שכיר שישלם לה שכר תמידי בין תעשה בין לא תעשה [שאף שלא תגיע איזו מצוה לידה בכ"ז תקבל שכרה משלם] ועז"א ותהי משכרתך שלמה ר"ל שכר תמידי זה בעבור אשר באת לחסות שאז נעשית שכירה לה' על כל ימי חייך ומגיע לך שכר תמידי, וע"ז אמר ר' חסא אשר באת לחסות ר"ל שעל שעה זו מגיע לך השכר התמידי וחוץ מזה בכל פעם שתקיים מצוה בפועל מגיע שכר פעולה ביחוד חוץ מן השכר הכולל. והנה כבר חקרתי בדרושי אה"ש שאחר שזה בעצמו שיזכה האדם לעשות מצות ה' ולעבוד עבודת המלך הגדול ית' הוא השכר היותר גדול, אם מצד השלמות הנפשי שיקנה ע"י עשית המצוה אם מצד שבזה הוא עבד מלך גדול בורא כל, וא"כ יפלא למה הבטיח בכל התורה שכר מצות הלא קיום המצוה בעצמה הוא השכר היותר גדול [עד"ש שכר מצוה מצוה שהמצוה בעצמה היא השכר היותר גדול של המצוה], ואמרתי שבאמת למי שיש לו לב להבין ונפש להרגיש נועם המצוה ועריבותה א"צ להבטיח לו שכר זולת המצוה בעצמה, אבל באשר רוב בני אדם אין משיגים נועם המצוה והאושר הגדול שיקנו על ידה הוצרך להבטיח שכר עה"ז שזה מורגש אצלם כדי שיעשו המצוה בעבור תקות השכר עד יגיעו למדרגה להרגיש ולהבין לעשות המצוה לשמה מצד המצוה בעצמה, וז"ש ישלם ה' פעלך היינו שה' יתן לך שכר פעולתך אבל האמת היא ותהי משכרתך שלמה מעם ה', ר"ל שעיקר השכר בשלמות יהיה זה בעצמו מה שבאת לחסות תחת כנפיו, שזה עצמו הוא השכר השלם בלא חסרון כלל ועז"א ר' חסא אשר באת לחסות ר"ל שזה עצמו הוא עיקר השכר:  

<< · מ"ג רות · ב · יב · >>