מ"ג רות ב יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות רות


<< · מ"ג רות ב · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ אֶת־חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל־עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃

תרגום (כל הפרק)

וַאֲתֵיב בּוֹעַז וַאֲמַר לַהּ אִתְחַוָּאָה אִתְחַוַּא לִי עַל מֵימַר חַכִּימַיָּא דְּכַד גְּזַר יְיָ לָא גְּזַר עַל נוּקְבַּיָּא אֱלָהֵין עַל גּוּבְרַיָּא וְאִתְאֲמַר עֲלַי בִּנְבוּאָה דַּעֲתִידִין לְמִפַּק מִינָךְ מַלְכִין וּנְבִיאִין בְּגִין טֵיבוּתָא דַּעֲבַדְתְּ עִם חֲמָתִיךְ דְּפַרְנַסְתְּ יָתַהּ בָּתַר דְּמִית בַּעְלִיךְ וּשְׁבַקְתְּ דְּחַלְתִיךְ וְעַמִּיךְ אֲבוּךְ וְאִמִּיךְ וַאֲרַע יַלָּדוּתִיךְ וַאֲזַלְתְּ לְאִתְגַּיָּרָא וּלְמִתַּב בֵּין עַם דְּלָא אִשְׁתְּמוֹדַע לִיךְ מֵאֶתְמָלִי וּמִדְּקַמּוֹהִי:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "ויען בועז ויאמר לה", מה שמצאת חן בעיני הוא מפני שני דברים: א] כי הוגד לי כל אשר עשית את חמותך, שזה מורה על טיב מדתך וטיב לבך שלרוב הכלה שונאת את חמותה בפרט אחרי מות אישך ואת היית לה לעוזר וסומך, והדבר השני הוא הגירות שהיה לש"ש שלא בעבור איזה פניה מאיזה תועלת חיצוני שתשיג עי"כ, שהלא עזבת אביך ואמך ותלכי אל עם אשר לא ידעת, וא"כ היה הגרות לש"ש:  

<< · מ"ג רות · ב · יא · >>