מ"ג קהלת ג ה
לא בדוק
כתיב:
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק.
מנוקד:
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
עם טעמים:
עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
רש"י
"ועת כנוס" - אותם מן הגולה (זכריה ט) והושיעם ה' אלהים ביום ההוא כצאן עמו כאבני נזר מתנוססות על אדמתו
"עת לחבוק" - (ירמיהו יג) כי כאשר ידבק האזור וגו'
"ועת לרחוק מחבק" - (ישעיהו ו) וריחק ה' את האדםאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
"עת לחבוק" - אפילו התאוה הנטועה ברוח בן אדם יש לה עת והוא לחבק השוכבת בחיק ולרחוק ממנה: "לחבוק" - מהבנין הקל: "ומחבק" - מן הבנין הדגוש הכבד והענין אחד: