מ"ג צפניה ב ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות צפניה


<< · מ"ג צפניה ב · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכן חי אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי [גויי] ינחלום

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גוי [גּוֹיִי] יִנְחָלוּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָכֵ֣ן חַי־אָ֡נִי נְאֻם֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כִּי־מוֹאָ֞ב כִּסְדֹ֤ם תִּֽהְיֶה֙ וּבְנֵ֤י עַמּוֹן֙ כַּעֲמֹרָ֔ה מִמְשַׁ֥ק חָר֛וּל וּמִכְרֵה־מֶ֥לַח וּשְׁמָמָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם שְׁאֵרִ֤ית עַמִּי֙ יְבָזּ֔וּם וְיֶ֥תֶר גּוֹיִ֖ יִנְחָלֽוּם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

בְּכֵן קַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי מוֹאָב כִּסְדוֹם תְּהֵא וּבְנֵי עַמוֹן כַּעֲמוֹרָה מַשְׁמַט מִלוּחִין וּמַחֲפוּרִין דִמְלַח וְצָדוּ עַד עַלְמָא שְׁאָרָא דְעַמִי יִבְזוּנוּנוּן וּשְׁאַר שִׁבְטַיָא יַחְסְנוּנוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי מואב כסדום תהי'" - גם אתם לקדמתכם תשובו לוט אביכם לא מסדום היה

"ממשק חרול" - השמעת קול כמו משק גבים (ישעיהו לג) ואף מ"ם הראשונה יסוד היא בתיבה כמו ממשח הסוכך (יחזקאל כח) ממשק חרול השמעת קול חרולים הגדילים שם מאין עובר והן נוקשין זו על זו ומשמיעות קול

"ומכרה מלח" - מקום כריית מלח

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן חי אני כי מואב כסדום תהיה" (כי מקורם מלוט שישב בשער סדום), "ובני עמון כעמורה" שהיה חורבנה יותר מסדום, כי בסדום ניצול לוט ושתי בנותיו.

"ממשק חרול" שהחרולים גדלים במקום שמם, ושם יכרו מלח כמו בערי הככר יש גפרית ומלח שרפה כל ארצה, "שארית עמי יבזום" שיהיו ג"כ לישראל:


ביאור המילות

"ממשק". משתתף עם נשק מזויין בחרולים או החרולים נושקים ומתדבקים שם:

"ומכרה מלח", יחפרו שם מלח:

"שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום". עם הוא מעולה מן גוי, כמ"ש ישעיה (א' ד') ובכ"מ, ושאר הוא הנשאר בכונה, ויתר הוא הנותר מעצמו שלא בכונה, כמ"ש (ישעיה ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים שחשובי ציון נשארו בכונה כמ"ש בדניאל א', וההמון שבירושלים נותרו שלא בכונה, ועז"א שארית עמי שהם נשארו בכונה משא"כ גוי ההמון נותרו שלא בכונה, והחשובים לא ישבו בעמון ומואב רק יבוזו ביזתם, אבל יתר גויי ההמון הם ינחלום לנחלה והפחותים מישראל ישבו שם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויתר וגו'" - כפל הדבר במ"ש

"שארית עמי" - הנשאר מעמי יבוזו נחלתם כאשר ישובו לארצם מגלות בבל

"ומכרה מלח" - תהיה מלאה מכריית מלח בכל הפנות שיחפרו ימצאו מלח

"ממשק חרול" - תהיה מלאה מהשמעות קול חרולים כי שם יגדלו הרבה מאין עובר ומנשיבת הרוח מקישים זה בזה ומשמיעים קול

"לכן חי אני" - לכן הריני נשבע כמו שאני חי כן תהיה מואב נהפכת כסדום וגו'

מצודת ציון

"ממשק" - ענין השמעת קול כמו כמשק גבים (שם לג)

"חרול" - מין קוצים כמו תחת חרול יספחו (איוב ל)

"ומכרה" - מלשון כרייה וחפירה

"יבזום" - מלשון בזה

<< · מ"ג צפניה · ב · ט · >>