מ"ג צפניה ב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות צפניה


<< · מ"ג צפניה ב · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב שבותם [שביתם]

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה חֶבֶל לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה עֲלֵיהֶם יִרְעוּן בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן בָּעֶרֶב יִרְבָּצוּן כִּי יִפְקְדֵם יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְשָׁב שבותם [שְׁבִיתָם].

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָ֣יָה חֶ֗בֶל לִשְׁאֵרִ֛ית בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה עֲלֵיהֶ֣ם יִרְע֑וּן בְּבָתֵּ֣י אַשְׁקְל֗וֹן בָּעֶ֙רֶב֙ יִרְבָּצ֔וּן כִּ֧י יִפְקְדֵ֛ם יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם וְשָׁ֥ב שבותם שְׁבִיתָֽם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וִיהֵי עַדְבָא לִשְׁאָרָא דְבֵית יְהוּדָה עֲלֵיהוֹן יִתְפַּרְנְסוּן בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן כַּד בְּרַמְשָׁא יְבִיתוּן אֲרֵי יֵעוֹל דָכְרָנְהוֹן קֳדָם יְיָ אֱלָהָהוֹן וִיתִיב גָלוּתְהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה חבל לשארית בית יהודה" - והיה אותו הגבול גורל לשארית בני יהודה חבל זה ל' גורל הוא וכן ת"י ויהי עדבא לשארא דבית יהודה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיתה חבל", כי ארץ פלשתים הוא מן הארץ שנפל בגורל לבני ישראל בכבוש יהושע בן נון, ועתה יהיה חבל לישראל שנית ששם ירעו צאנם ובערב ירבצו לנוח בבתי אשקלון כי יפקדם ה' וישובו בבית שני, ואז תהיה הארץ להם לחבל:


ביאור המילות

"ירעון, ירבצון". הרעיה ביום, והרביצה בלילה או בעת השכיבה:

"ושב שביתם". עי' ירמיה ל' י"ח מש"ש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בערב ירבצון" - ר"ל שם ינוחו בהשקט

"כי יפקדם" - כי ה' יזכרם לטובה ואת בני שבי הגולה יניחם בהשקט ומרגוע

"עליהם ירעון" - ר"ל יתענגו בטובה

"והיה חבל" - המחוז ההיא תהיה לשארית בית יהודה ומוסב לתחלת הענין שאמר אם תבקשו צדק וענוה לא תהיו כלים בגולה ותשובו פה ותמצאו ערי פלשתים שוממין אז תירשו אתם את הערים ההם

מצודת ציון

"ירעון" - מלשון מרעה

"ירבצון" - ענין השכיבה לנוח

"ושב" - ענין ההשקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (ישעיהו ל)

"שביתם" - מלשון שבי הגולה

<< · מ"ג צפניה · ב · ז · >>