מ"ג עמוס ט יד
כתיב:
ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם.
מנוקד:
וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם.
עם טעמים:
וְשַׁבְתִּי֮ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום יונתן
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ושבתי" - ענין השקט ומרגוע כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל)
"שבות" - מלשון שבי הגולה
"נשמות" - מלשון שממון
מצודת דוד
"ועשו גנות" - יתקנו גנות ויזרעום
"ושתו" - הם ישתו היין ולא יבואו עוד עכו"ם לשתותה
"וישבו" - בהערים ההם ישבו ולא יגלו עוד מהן
"ושבתי" - אעמיד בהשקט ומרגוע את בני השבי של עמי ישראל
"ערים נשמות" - שהיו שוממות בעת הגולה