מ"ג עמוס ט יד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשַׁבְתִּי֮ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם׃
תרגום יונתן
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ושבתי" - ענין השקט ומרגוע כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל)
"שבות" - מלשון שבי הגולה
"נשמות" - מלשון שממון
מצודת דוד
"ועשו גנות" - יתקנו גנות ויזרעום
"ושתו" - הם ישתו היין ולא יבואו עוד עכו"ם לשתותה
"וישבו" - בהערים ההם ישבו ולא יגלו עוד מהן
"ושבתי" - אעמיד בהשקט ומרגוע את בני השבי של עמי ישראל
"ערים נשמות" - שהיו שוממות בעת הגולה