מ"ג עמוס ז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות עמוס


מ"ג עמוס ז · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כה הראני אדני יהוה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה לקש אחר גזי המלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה וְהִנֵּה יוֹצֵר גֹּבַי בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ וְהִנֵּה לֶקֶשׁ אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִנֵּה֙ יוֹצֵ֣ר גֹּבַ֔י בִּתְחִלַּ֖ת עֲל֣וֹת הַלָּ֑קֶשׁ וְהִ֨נֵּה־לֶ֔קֶשׁ אַחַ֖ר גִּזֵּ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

כְּדֵין אֲחְזְיַנִי יְיָ אֱלֹהִים וְהָא בִּרְיַת גוֹבֵי בַּאֲוַל צִמוּחַ לָקִישׁ וְהָא צִמוּחַ דַעֲדַק בָּתַר דְאִתְגְזִיזַת שִׁחֲתָא דְמַלְכָּא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כה הראני" - פורענות שהיה רוצה להביא גובאי

"בתחלת עלות הלקש" - ל' מלקוש שהתבואה עולה בקנה שלה

"והנה לקש" - היה צומח אחרי גיזי המלך אחר שגזזו תבואת המלך עד שלא עלתה בקנה היו גוזזין אותה שחת להאכיל לבהמות וכן ת"י דאיתגזיזת שיחתא דמלכא ול' משנה היא קוצר לשחת ומאכיל לבהמה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה הראני ה'", כבר אמר למעלה (סי' ד') שה' העניש אותם בחמשה מיני עונשים כדי שישובו בתשובה והם לא שבו אל ה', ושלשה עונשים הראשונים היו ע"י רעב שהביא עליהם ושנים האחרונים היו ע"י דבר וחרב, ואחר שבכל אלה לא שבו היה מדת הדין מתוחה כנגדן לכלותם, כמש"ש לכן זאת אעשה לך ישראל וכו' וכמו שפרשתי שם, וספר פה איך הראהו ה' את העונשים יוצאים מכח אל הפועל, ונצטיירו בציורים שונים במחזה הנבואה, ותחלה הראהו ה' עונשי הרעב, שחשב למעלה שהיה תחלה מניעת הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר ואח"כ היה שדפון וירקון ולבסוף בא הגזם שהוא מכת הארבה שהיה המכה האחרונה בגזרת הרעב. הראהו ה' "והנה יוצר גובי", שהוא הארבה, "בתחלת עלות הלקש", הלקש הוא המטר המאוחר הנקרא מלקוש, והתבואה הגדלה על ידי המלקוש נקראת לקש, וראה שכאשר התחיל הלקש לעלות ולגדל יצר ה' את הארבה להשחית את התבואה הגדלה, וספר שהלקש בא "אחר גזי המלך", אחר העת שגוזזים את צאן המלך שהוא באמצע הקיץ, אז גדל הלקש, כי נתאחרה התבואה בעת ההיא מפני עצירת גשמים, ואז בא הארבה:


ביאור המילות

"יוצר גובי". בורא ארבה, כמו וטפסריך כגוב גובי (נחום ג'), "הלקש" מענין מלקוש, התבואה הגדלה על מטר המאוחר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והנה לקש" - נדמה לי כאלו אחר שנגזז ונקצר העשב למאכל בהמות המלך הצמיחה וגדלה הלקש הוא עשב המאוחר

"יוצר גובי" - שבורא ארבה בתחלת צמיחת העשב המאוחר

"כה הראני" - במראה הנבואה

מצודת ציון

"יוצר" - בורא

"גובי" - ארבה כי ויעל הארבה (שמות ט') ת"א גובא וכן כגוב גובי (נחום ג')

"הלקש" - כן יקרא העשב המאוחר כמו שנקרא מטר המאוחר בשם מלקוש

"גזי" - מל' גזיזה וקצירה

מ"ג עמוס · ז · א · >>