כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויען שכניה בן יחיאל מבני עולם [עילם] ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת
(ב) "אנחנו מעלנו" הנה לפי מה שחשב אח"כ שמות האנשים שנשאו נשים נכריות היו מעטים לערך העם הרב שהיו עתה בא"י, ובכ"ז היה החטא כללי באשר נעשה בפרהסיא והשרים לא מיחו בדבר, כמ"ש ויד השרים והסגנים היה במעל הזה ראשונה, וע"כ נחשב החטא הזה כאלו יצא מכלל העם, מטעם ערבות, ע"ז אמר אנחנו מעלנו, וכלל גם עצמו ואת הכלל שכולם מעלו בזה, ועז"א "ועתה יש מקוה" [ר"ל תקוה]" לישראל על זאת" שאם יקבלו ע"ע למחות בדבר יסולק החטא, והנה מקודם לא היה כח בידם למחות שלא ניתן להם כח מיד המלך להעניש ולהכריח על הדת, רק עתה שניתן הכח ביד עזרא למנות שופטים ושוטרים ולהעניש לעובר על דת הן למות הן לשרושי (כנ"ל ז' כ"ו) מעתה חלה המעילה הזאת על כולם על שאינם מוחים, אמנם הלא עתה יש תקוה על זאת לתקן זה מה שלא היה כח בידם מקוד', כי.
