מ"ג נחמיה ט לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות נחמיה


<< · מ"ג נחמיה ט · לז

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה לַמְּלָכִים אֲשֶׁר נָתַתָּה עָלֵינוּ בְּחַטֹּאותֵינוּ וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותבואתה" - של ארץ ישראל

"מרבה" - מעדני מאכלים למלכי העכו"ם

"אשר נתתה עלינו" - שהם מושלים בנו

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מרבה וגו'" - כי מלכי פרס לוקחים מהם המס וכל דבר היפה אף נעים

"כרצונם" - עושים כרצונם

מצודת ציון

"גויותינו" - ענין גוף