מ"ג נחמיה ט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות נחמיה


מ"ג נחמיה ט · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואדמה עליהם" - העלו עפר על ראשם

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נאספו" - לירושלים לשוב לה' על מעלם

"ובשקים" - ובלבישת שקים והוא מענין תשובה והכנעה

"ואדמה" - ועפר על ראשם וגם זה מענין תשובה