מ"ג נחמיה ב טז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה עד כן לא הגדתי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַסְּגָנִים לֹא יָדְעוּ אָנָה הָלַכְתִּי וּמָה אֲנִי עֹשֶׂה וְלַיְּהוּדִים וְלַכֹּהֲנִים וְלַחֹרִים וְלַסְּגָנִים וּלְיֶתֶר עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה עַד כֵּן לֹא הִגַּדְתִּי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַסְּגָנִ֗ים לֹ֤א יָדְעוּ֙ אָ֣נָה הָלַ֔כְתִּי וּמָ֖ה אֲנִ֣י עֹשֶׂ֑ה וְלַיְּהוּדִ֨ים וְלַכֹּהֲנִ֜ים וְלַחֹרִ֣ים וְלַסְּגָנִ֗ים וּלְיֶ֙תֶר֙ עֹשֵׂ֣ה הַמְּלָאכָ֔ה עַד־כֵּ֖ן לֹ֥א הִגַּֽדְתִּי׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"והסגנים" - הוא מין שררה
"ולחורים" - כן יקראו השרים הגדולים והוא מלשון חיור ולובן הפוך מן השפלים הנקראים חשוכים כמ"ש בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כב כט)
מצודת דוד
"והסגנים" - המה סגני ירושלים
"ולסגנים" - המה אשר מערי יהודה
"וליתר עושה המלאכה" - המה ראשי העם העושים מלאכת העם בכל דבר
"עד כן" - רצה לומר לא הגדתי להם עד אשר נעשה כן כאשר חשבתי כי אחר שנתקיימה מחשבתו ובנו החומה בראותם הפרצים כי רבו לא העלים עוד מעתה שהוא היה השובר