מ"ג משלי כ יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי כ · יז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עָרֵ֣ב לָ֭אִישׁ לֶ֣חֶם שָׁ֑קֶר
  וְ֝אַחַ֗ר יִמָּֽלֵא־פִ֥יהוּ חָצָֽץ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ערב לאיש לחם שקר" - ניאוף אשת איש

"ואחר ימלא פיהו חצץ" - אבנים דקות וכן ויגרס בחצץ (איכה ג)

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ערב לאיש לחם שקר". בתחלת עיונו כאילו תאמר שאם יטעה ויחשוב שאין שם גמול ועונש אך אחר זה יהפך לו המזון הערב ההוא לחצץ שאין בו תועל' להזין וישבר עם זה שניו אשר יאכל באמצעיתם:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ערב לאיש לחם שקר", לפי המשל מי שאוכל לחם שקר, היינו לחם שבא ע"י גזלה ורמיה ואונאה וכדומה, תחלה נדמה לו שערב לפיו, כי בא לו בלא יגיעה, אבל אח"כ "ימלא פיהו חצץ" וחצים, כי יענש בידי השופטים או בידי שמים, ולפי הנמשל נמשך למעלה, האוחז בדעות חיצוניות וכפירה ומינות יחפוץ שיהיה לו מאכל תאוה לנפשו, הנה הלחם הזה שמאכיל את נפשו הרוחנית, שהוא לחם שקר מדעות שקרות, תחלה נדמה לו שערב לחכו, כמ"ש כי נופת תטופנה שפתי זרה, אבל אח"כ ימלא פיו חצץ וחצים, זקים ומות הנפש, ופיו רומז על החכמה ר"ל שהוא מלא חכמת שקר שהם חצים לנפש הרוחניות:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ערב" - מתוק לפי האיש מאכל גזול, אבל אחרית הדבר אשר יהפך בפיו לחצץ המשברות את השינים ואינם משביעים, ר"ל עוד ירזה משמן בשרו.

מצודת ציון

"ערב" - ענין מתיקות, כמו (מלאכי ג): "וערבה לה' מנחת".

"חצץ" - אבנים דקים, כמו (איכה ג): "ויגרס בחצץ שני".

<< · מ"ג משלי · כ · יז · >>