מ"ג משלי כו כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי כו · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בשפתו [בשפתיו] ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בשפתו [בִּשְׂפָתָיו] יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִנָּכֵ֣ר שׂוֹנֵ֑א
  וּ֝בְקִרְבּ֗וֹ יָשִׁ֥ית מִרְמָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ינכר שונא" - בדבורו מתנכר השונא שלא יכירו שהוא שונא דישקנוייש"ט בלע"ז

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בשפתיו ינכר". הנה השונא יסבב בשפתיו שלא יכירו שנאתו אך בקרבו ישית מרמה ללכוד שונאו ברשתו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בשפתיו ינכר שונא", שהוא "השונא" אשר "ינכר בשפתיו", בדבורו החיצוני ינכר שנאתו כאילו הוא אוהב, "ובקרבו ישית" עצות איך "לרמאות" ולהפילו לשחת, ובנמשל מדבר מן הצבוע שחונף בשפתיו ולבו רחק ממנו, בשפתיו ינכר שהוא מאמין ועובד ה' ומרמה בלבו:

ביאור המילות

"ינכר". הפך ההכרה, כמו ויתנכר אליהם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בשפתיו" - בחלקלקות שפתיו יעשה השונא עצמו כאלו הוא נכרי מן השנאה ואינה עמדו, אבל בקרב לבו ישים המרמה ואינה עוזבה.

<< · מ"ג משלי · כו · כד · >>