מ"ג משלי כד כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי כד · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֹ֤מֵ֨ר ׀ לְרָשָׁע֮ צַדִּ֢יק אָ֥֫תָּה
  יִקְּבֻ֥הוּ עַמִּ֑ים
    יִזְעָמ֥וּהוּ לְאֻמִּֽים׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אומר לרשע". וכן הדבר במי שהוא שופט, אם יאמר על צד החנופה לרשע שהוא "צדיק", "יקללוהו עמים" וישנאוהו רבים, כי זה יביא האנשים לאהוב הרשע ולשנוא הצדיק;

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


...וכל שכן מי ש"שאומר לרשע צדיק אתה", שהאיש הזה "יקבוהו עמים", כי מהרס יסודות המשפט והצדק.

ויש הבדל בין עמים ובין לאומים:

  • שהלאומים, יש להם דת מיוחד והם בעלי דת,
  • והעמים, יש להם מלך ונימוס מיוחד.

"העמים יקבהו" מצד שמהרס הנימוס, "והלאומים יזעמוהו" מצד שמהרס את הדת, והזעם יפול על העונש הבא על ידי הקללה, כאילו הלאומים כבר יפרשו ענשו.

ביאור המילות

"עמים, לאמים", עם מציין הקיבוץ שי"ל מלך (ישעיה א' ד'), ולאום מציין שי"ל דת מיוחד (שם י"ז, תהלות ב' א', ובכ"מ) "יקבהו, יזעמוהו". קבה הוא פרישת הקללה, וזעם הוא העונש הבא בסבת הקללה, כמ"ש בכ"מ:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יקבוהו עמים" - כי כאשר יראה הרשע שקוראים אותו צדיק, יתפקר עוד יותר לעשות רעה לכל האומה בכלל, ולזה יקללו כולם את הקוראו צדיק.

"יזעמוהו לאומים" - כפל הדבר במ"ש.

מצודת ציון

"יקבוהו" - יקללוהו, כמו (במדבר כג): "מה אקוב".

"יזעמוהו" - מלשון זעם וכעס.

"לאומים" - אומות.

<< · מ"ג משלי · כד · כד · >>