(ג-ד) "בחכמה יבנה בית" כו' "כל הון יקר ונעים", החכמה היא מקובלת והוא אוסף חקי החכמה מבחוץ, ומקבץ אל לבו כלליה ולמודיה אחת אחת, והוא נמשל למי שאוסף עצים ואבנים וסיד וכל החומריים הצריכים לבנין הבית ובונה אבן על אבן, אולם התבונה הוא המבין דבר מתוך דבר, אחר שקבל וקבץ חקי החכמה ואסף אותם באמונה, והוא דומה "למכונן הבית" ומשים עליו הגג והתקרה, ואם הגיע אח"כ למדרגת דעת שידע הכל בידיעה ברורה כדבר שראה בחוש או שהשכילה במושכל ראשון, זה דומה "כממלא את הבית בכלי יקר ונעים", כי אז ימלאו חדרי בית החכמה אורה. ויעשה ציצים ופרחים לתורה. ובדוגמת זו ייחס בנין העולם (שנבנה ע"י החכמה) אל ה'. בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו כמש"ש:
ביאור המילות
(ג-ה) "חכמה, ותבונה, דעת". התבאר גדרם למעלה (א' ב') ובכל הספר, "יתכונן", הוא גמר הבנין, "מאמץ כח", פעל אמץ בא על קיום החוזק והתמדתו (ישעיה כ"ח ב' ובכ"מ):
