צדיק הראשון - ולזה ראוי לפזר בזה האופן בעת הצורך ובזה עוד תועלת לו בהכנסו לפניה' קודם הכנס בעל ריבו כי מדרך האנשי' להאמין בספור המנגד להם ראשונה ולזה יהיה אצל השופט האיש הראשון שיבא לפניו צדיק בדברי ריבו כי יאמין לדבריו וכאשר יבא רעהו להגיד לו הפך הדברי' ההם לא יאמינהו כי אם אחר החקירה השלימה והנה לזאת הסבה מנעה התורה שלא ישמע הדיין דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו כי זה יהיה סבה אל שתהיה דעתו יותר קרובה אל מי שישמע דבריו בראשונ' וכאילו העיר על זה ג"כ החכם בזה הפסוק.
"צדיק" - הבא ראשון בריב ידמה לצדיק בריבו, כי יוכל להטעים דבריו ולהכניסם בלב הואיל ולא אמר מי בחילוף, וכאשר יבא רעהו ויאמר החילוף, ידמהו לשקרן וירבה לחקור בדבריו.
(יז-יט) "צדיק הראשון בריבו" וכו' "מדינים ישבית הגורל" וכו' "אח נפשע" וכו', בא ללמד שלא יתעצם בדינא ודיינא, כי גדול ההפסד מן השכר, וטוב יותר שיתפשר, ועכ"פ בדבר המסופק יעשו גורל ביניהם וכפי הגורל כן יקום, אמר אם תרצה לדון ותחשוב כי תצדק אצל השופט, הנה באמת "צדיק הראשון בריבו", אבל הלא "בא רעהו וחקרו", ולא ידעת מה יטעון כנגדך ואיך יסתור טענותיך, לכן טוב כי "מדינים ישבית הגורל" שאם יש ספק אצליכם ומדון ודין מי יקח חלק זה ומי חלק זה, יושבת ע"י "גורל", וגם "בין עצומים", שכ"א חושב כי טענותיו עצומים וכי עמו הצדק, יפריד הגורל, אבל אם תרצה לבא דוקא לדין, "יש אח נפשע מקרית עז", ר"ל יש מי שמגיע לו חלק ירושה, והוא לדעתו בטוח בזכותו כקרית עז, כמ"ש הון עשיר קרית עזו, והוא נפשע מקרית עז, ר"ל שפשעו בו ומוציאין אותו מירושתו, "ומדינים" והדינים סוגרים בעדו "כבריח ארמון" שסוגר היטב ואין מניח לשום אדם ליכנס, שע"י המדון והדין קשה עוד יותר שישיג חפצו ושיכנס לתוך הקריה שנפשע ממנה, ולכן טוב לעשות סוף ע"י גורל, כמ"ש בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו:
