"חיי בשרים לב מרפא" - לב בשר שהוא רופא את הרעה ועובר על מדותיו הוא חיי בריותיו של הקב"ה שהן בשר ודם
"ורקב עצמות קנאה" - אדם בעל חמה רקבון עצמות הוא לכל
"חיי בשרים". הנה הלב שהו' מרפא ונותן רפיון ומרגוע לכעסו הוא חיי בשרי' כי בזה תועלת לו לשמרו מהפעלות הכעס ובו ג"כ תועלת לשמרו מהרע שימשך ממנו לו ולזולתו ולז"א כי הוא חיי בשרי' ואמנ' לב קנאה ושנאה הוא מבלה גם העצמו' לרוב שיגיע הרע ממנו:
"חיי" - ענין רפואה, כמו (ישעיהו לח): "וימרחו על השחין ויחי".
"מרפא" - מלשון רפיון, עם שהיא באל"ף, כמו (ירמיהו לח): "על כן הוא מרפא".
"קנאה" - ענינו כעס, וכן (דברים לב): "קנאוני בלא אל".
מצודת דוד
"חיי בשרים" - מי שיש לו לב רפוי, ואינו מקשה לבו לנטור קנאה, הוא לו לחיי בשרים, כי לא ידאג איך ובמה ינקום נקם; אבל המקשה לבו ונוטר קנאה, הוא סבה להביא רקבון בעצמותיו להתמדת הדאגה.
"חיי בשרים לב מרפא", מוסב למעלה במ"ש וקצר רוח מרים אולת, אומר מי שמרים ציורי הקנאה שמקנא לכבודו על הלב. מלבד האולת נגד החכמה הוא משחית א"ע אחר "שהלב מרפא חיי בשרים", שחיי הבשר ורפואתו אם יחלש כחו, הוא תלוי בלב, כשהלב אמיץ וחזק משלח מעינותיו בנחלים ירוצו בשטף ע"י העורקים וישקו הבשר ויחיו אותו וע"כ מי שמרים קנאה אל הלב לא לבד שמכלה הבשר כי גם "מרקיב העצמות", ויכלה גופו, וכמ"ש מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים:
