"בז לדבר יחבל לו" - הבוזה אחד מדברי תורה סוף מתמשכן עליו
"וירא מצוה הוא ישולם" - יקבל שכר ומדרש תהילים דורש בז לדבר יחבל לו על דוד שאמר לפני הקב"ה רבונו של עולם מה הנאה בשוטים שבראת אמר לו חייך סוף שתצטרך לשטות כשבא לפני אכיש להשתגע ויורד רירו על זקנו וגו' (שמואל א' כא)
"בז לדבר". מי שהוא בז לדבר רע שהוא נכון לבא עליו ולא ישתדל לקחת עצה עליו הנה ישחת ויחבל בעבורו ולזה אין ראוי לאדם שיקל בשום דבר ויתעצל מפני זה לקחת עצה עליו ואולם האיש הירא מצות השם לשמרם בלב ולעשות הוא לבדו יעמוד בשלום עם היותו בז לדברים הנכונים לבא עליו מפני היותו בוטח בש"י:
"בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישולם", כבר נחלקו הקדמונים, אם צריך אדם לקיים כל התרי"ג מצוות או די בשקיים מצוה אחת, וכמ"ש ופערה פיה לבלי חק חד אמר למי שלא למד אפי' חק אחד, וחד אמר למי שלא קיים אפי' חק אחד, ושניהם אמת, הוא צריך להאמין ולהיות נכון לקיים כל מצות ה', ואם הוא מבזה אפי' מצוה אחת, עליו נאמר כי דבר ה' בזה, כי בזה כופר בכל התורה, ועז"א "בז לדבר יחבל לו" אם בז אף לדבר א' יבואו לו חבלים ועונשים, אמנם מי שמאמין בכל התורה ובכל מצותיה רק שלא הגיע לידו רק מצוה אחת לקיימה, כבר יקבל שכר כאילו קיים כל התורה, כי אנו יודעים שאם יגיעו מצות אחרות לידו יקיימם, וז"ש "וירא מצוה" אם ירא מן המצוה אף שקיים רק מצוה אחת, "הוא ישולם" ויקבל שכר על כל התורה:
(משלי יג יג): "בז לדבר יחבל לו" - כי יש רמ"ח איברים באדם, וכנגדם רמ"ח מצוות עשה (ע"פ מכות כג ב). וכן כל דבר יש לו כוח חיוני מצן המצוות. ולכן, הבז לשום מצוה הוא מחבל את עצמו, כי הוא נעשה חסר מכוח החיוני שבאותה מצוה.
"וירא מצוה הוא ישולם" - אבל הירא מלעזוב לעשות שום מצוה, ורואה לקיים כל דבר תמיד, יהיה שלם בכל איבריו.
