"טוב ארך". הנה, מי שימשול בכעסו, שיוכל "להאריך אפו", הוא יותר טוב "מגבור" המנצח זולתו במלחמה, ומי "שימשול ברצונו" ותאותו להניעם אל אשר יחפוץ הוא יותר משובח ממי "שלכד עיר", כי איך ימשול בזולתו מי שלא יוכל למשול ברצונו?!
"טוב ארך אפים מגבור", הגבור הבלתי מאריך אף ונוקם באויביו, מראה גבורתו במה שמתגבר על אויבו החיצון אבל אם ישמע לחקי החכמה לבל ינקום ומתגבר על יצרי הקנאה והנקמה אשר יצוו לאיבריו לפעול פעולת הנקמה, הוא טוב מגבור, כי התגבר על אויבו הפנימי הקשה יותר, ויש מי שמאריך אף והוא קצר רוח (כנ"ל י"ד י"ז) שהגם שלא יעשה פעולת הנקמה, בכ"ז הרוח מעלה ציורי הנקמה על הלב ונוטר איבה, כמ"ש וקצר רוח מרים אולת, אבל מי שהוא ג"כ "מושל ברוחו", להכניע שונאיו בל יעלו ציורי הנקמה על הלב כלל, הוא "טוב מלוכד עיר", כי הרוח דומה כעיר מבצר מלא חיל רב של היצר זקן וכסיל, שהם ציורי הרוח לכל המדות רעות, ואם מתגבר על הרוח כבש כל העיר הקטנה, והיא גבורה יותר מלוכד עיר חוצה לו בחיל וכח:
ביאור המילות
"ארך אפים, ומושל ברוחו", האף הוא התגלות הכעס לחוץ, כמ"ש בכ"מ בהבדל בין אף וחמה, והרוח הוא הפנימי, ויש ארך אפים וקצר רוח, כמ"ש בהבדל בין ארך אף לארך רוח, (למעלה י"ד כ"ט):
