"הולך ואור" - ר"ל בכל פעם יותר, וכן (איוב לא): "וירח יקר הולך".
מצודת דוד
"ואורח צדיקים" - האורח שהצדיקים הולכים בו הוא כאור היום, המזהיר והולך ומאיר בכל פעם יותר עד אשר יכון היום בשלימותו, והוא חצות היום; ר"ל, בכל עת ישכילו יותר לעמוד על דעת התורה.
"וארח צדיקים כאור נוגה", יש הבדל בין דרך ובין ארח, שהדרך הוא הדרך הגדול, והארח הוא קטן מדרך, והוא המסתעף מן הדרך הגדול אל הכפרים ואל הצד, ואמר שהגם שידמה לך שהצדיקים אין הולכים בדרך רחב, כי דרכם תחלתו מלא קוצים וקשה ללכת בו, בכ"ז הגם שתחלתו קוצים סופו מישור, והארח הצר הזה שהם הולכים בו נדמה תחלה לאור נגה, שהוא האור המתחיל להבקע בעלות השחר שאינו אור עצמי מן השמש רק אור חוזר ע"י התפלשות ניצוצי השמש דרך האדים אבל אח"כ "הולך ואור", שאח"ז נעשה אור עצמי, וגם הולך, ר"ל שהאור מתרבה תמיד, "עד נכון היום" בצהרים, כן אור הנפש הגם שהתחלתו הוא מכוסה בעבים וענני הגויה, ואור השמש מכוסה ומסתתר יתפלש מבין ערפלי הגויה וחשכת החומר ויהי לאור בהיר בצחצחות הנפש, אבל.
ביאור המילות
(יח-יט) "ארח, דרך". הבדלם למעלה (ב' י"ג).
" אור נגה", בא על אור המתפלש מגשם מאיר, כמו על אור הירח, וכן בא על אור השחר, אור נגה עליהם (ישעי' ט'), וכמש"ש טעמו, "ואפלה". גדול מחשך כמ"ש בכ"מ:
