מ"ג מלכים ב ד לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג מלכים ב ד · לג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבֹ֕א וַיִּסְגֹּ֥ר הַדֶּ֖לֶת בְּעַ֣ד שְׁנֵיהֶ֑ם וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

ועל ואגף דשא באפי תרויהון וצלי קדם יי:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (לד) למה שם פיו ועיניו וכפיו? ולמה שבע פעמים?:

"ויבא". לכן התבודד עמו בחדר והתפלל להחזיר נשמות לפגרים, והשתטח עליו לחום בשרו להיות מוכן לקבל התחיה. וכבר באר בעקדת יצחק שער ע"ג, כי אלישע כשבא לעשות את כל הגדולות אשר עשה בהשפעת השמן אשר באסוך, וריפוי הנזיד אשר בסיר, וריפוי המים, והצפת הברזל, לא נזכר בהם שהוצרך אל התפלה, אבל עשה בכח נבואתו מה שעשה והצליח, אמנם כשבא להחיות בן השונמית הוצרך אל התפלה, כי החזרת הרוח החיוני לפגרים לא נמסר ביד שליח והוא רק מה' לבדו, ורק הכנת הגויה לקבל החיים היה ע"י הנביא לא החזרת הנפש אל קרבו. וכפי המבואר בזוהר (בשלח) מת הילד משום שאמר את חובקת והיה מסטרא דנוקבא, ר"ל שאמו בלבד הוכנה אל הלידה ולא האב, והיה חיותו חלוש למטה שחסר כח האב המקיים, ולמעלה היה מסטרא דדינא שרגליה יורדות מות, וז"ש מת מושכב על מטתו, שהיתה אחיזתו במטתו שלשלמה, ואלישע השפיע עליו רוח אחרת מסטרא דדכורא, והאציל מחיותו עליו, ולכן סגר הדלת בעד שניהם. ואחר שהתפלל להוריד רוח חדש, הכין את גוית הילד אל שיבנה בנין חדש: "ושם פיו על פיו". להפיח בו רוח מרוחו: "ושם עיניו על עיניו". להשפיע עליו הרגשת החושים והשכל מחושיו: "וכפיו על כפיו". להכין את הנפש הטבעיית שתתגלה על כל הגוף מן כפיו, ובזה הכין שלשה חלקי הנפש לקבלת החיים: "ויגהר עליו". בכל כחו, עד "שהתחמם בשר הילד", שזה הכנה אל חום הטבעי, שלא יחול הנס על האין רק על היש: "וכן עשה ז' פעמים". אם להמשיך הקיום על גוויתו למטה בשבעים ימי חייו, שטבע האיש תתחלף בו שבע פעמים, אם להמשיך עליו מלמעלה קיום מז' ימי הבנין העליונים. וקראו כאן בשם "הילד", כי חל עליו לידה חדשה כנזכר: "ויזורר הנער". ר"ל נתעטש, כי נפתחו נקביו ועבר רוח החיים אל איבריו, ואז נשלם בחיים "ויפקח את עיניו". והיה זה הנס השביעי למנין נפלאותיו, דומה לנס שעשה אליהו רבו בבן הצרפית: