לדלג לתוכן

מ"ג מלכים א ב מ

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג מלכים א · ב · מ · >>

כתיב:
ויקם שמעי ויחבש את חמרו וילך גתה אל אכיש לבקש את עבדיו וילך שמעי ויבא את עבדיו מגת.

מנוקד:
וַיָּקׇם שִׁמְעִי וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת.

עם טעמים:
וַיָּ֣קׇם שִׁמְעִ֗י וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ גַּ֙תָה֙ אֶל־אָכִ֔ישׁ לְבַקֵּ֖שׁ אֶת־עֲבָדָ֑יו וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְעִ֔י וַיָּבֵ֥א אֶת־עֲבָדָ֖יו מִגַּֽת׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ויחבוש" - ענין תקון האוכף כמו (שם יז כג) ויחבוש את החמור 

מצודת דוד

"וילך" - בכדי שילך על החמור לגת

"לבקש" - לשאול מאכיש להחזיר לו עבדיו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויקם שמעי". הנה שמעי סמך בזה, שאינו מוזהר רק לעבור את נחל קדרון, מחשש מרד, לא ללכת לגת שהוא במערב

ירושלים ומערי העמים שאין חשש מרד, בפרט שנודע יציאתו שהלך מפני אונס לבקש את עבדיו. וז"ש, א] "וילך גתה", וחשב שע"ז אינו מוזהר. ב] שהלך "אל אכיש", לא אל בני עמו. ג] שהלך "לבקש את עבדיו", ונראה בעליל שלא הלך לקשור קשר. ד] "וילך שמעי ויבא את עבדיו", הרי הלך ושב מיד, ולא עבר ע"מ שצוהו לדור בירושלים:


<< · מ"ג מלכים א · ב · מ · >>