מ"ג מלכים א ב מ
<< · מ"ג מלכים א · ב · מ · >>
כתיב:
ויקם שמעי ויחבש את חמרו וילך גתה אל אכיש לבקש את עבדיו וילך שמעי ויבא את עבדיו מגת.
מנוקד:
וַיָּקׇם שִׁמְעִי וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת.
עם טעמים:
וַיָּ֣קׇם שִׁמְעִ֗י וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ גַּ֙תָה֙ אֶל־אָכִ֔ישׁ לְבַקֵּ֖שׁ אֶת־עֲבָדָ֑יו וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְעִ֔י וַיָּבֵ֥א אֶת־עֲבָדָ֖יו מִגַּֽת׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ויחבוש" - ענין תקון האוכף כמו (שם יז כג) ויחבוש את החמור
מצודת דוד
"וילך" - בכדי שילך על החמור לגת
"לבקש" - לשאול מאכיש להחזיר לו עבדיומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ירושלים ומערי העמים שאין חשש מרד, בפרט שנודע יציאתו שהלך מפני אונס לבקש את עבדיו. וז"ש, א] "וילך גתה", וחשב שע"ז אינו מוזהר. ב] שהלך "אל אכיש", לא אל בני עמו. ג] שהלך "לבקש את עבדיו", ונראה בעליל שלא הלך לקשור קשר. ד] "וילך שמעי ויבא את עבדיו", הרי הלך ושב מיד, ולא עבר ע"מ שצוהו לדור בירושלים:
<< · מ"ג מלכים א · ב · מ · >>