מ"ג מלאכי ב טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג מלאכי · ב · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד מבקש זרע אלהים ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹא־אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

הֲלָא חָד הֲוָה אַבְרָהָם יְחִידִי דִי מִנֵיהּ אִתְבְּרִי עַלְמָא וּמַה חַד בָּעֵי אֱלָהֵן דִי יִתְקַיֵם לֵיהּ וְלָד מִן קֳדָם יְיָ וְתִסְתַּמְרוּן בְּנַפְשָׁתְכוֹן וּבְאִתַּת יַנְקוּתָךְ לָא תְשַׁקֵר:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולא אחד עשה" - הקב"ה לאדם וחוה תחילה

"ושאר" - הרוחות והנפשות לי היו מאדם הראשון יצאו כולם

"ומה האחד מבקש" - האחד שבזוג מבקש למצוא עלילות לאשתו שהיא בת זוגו שהוא זרע אלהים מה הוא תועבה שמבזה אותה וזהו ל' תרגום של יונתן אלא שי"ת ומה האחד מבקש כי אם זרע אלהי' והפירוש נכון אם לא שהא' נקוד בטעם זקף נותק טעם הזקף את תיבת מבקש מלהתחבר עם ומה האחד וסמכו אצל זרע אלהי' ויש פתרון על פי האגדה שנתקבצו נושאי הנכריות אל הנביא אמרו לו ולא אברהם עשה כן שנשא הגר על אשתו ואמר להם

"ושאר רוח לו" - לא דעתו כדעתכם לא נתן בה עיניו דעת אחרת הית' לו אמרו לו

"ומה האחד מבקש" - מה היתה דעתו אמר להם להיות לו זרע אלהים ותרגום של יונתן הוכשר בעיני שלא מצינו לא במקרא ולא במשנה שאר משמש לשון אחר אלא במקום שאדם יכול לפרשו בלשון שיריים כמו (דנייאל ז') אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה ובלשון משנה ושאר חייבי מיתות חוץ מאותן שפירש אבל ל' שאחר משמש אין שאר משמש

"ונשמרתם ברוחכם" - ובאשת נעוריך אל יבגד רוחך

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ונשמרתם" - לכן תהיו נשמרים ברצונכם לכבשו בחזקה

"ובאשת נעוריך אל יבגוד" - ר"ל הטו הרצון לאהבת אשת נעוריך

"ומה האחד מבקש" - רצה לומר על זה אשיב לכם ומה היה הזה האחד מבקש בעשות זאת וכי עשה זאת למלאות תאותו הלא הכוונה היה להוליד זרע קדוש ירא אלהים משרה אשתו וכמו שאמרה היא אולי אבנה ממנה (בראשית י')

"ושאר רוח לו" - אף כי היה לו יתרון רוח חכמה ויראת ה' ומעלה נפלאה

"ולא אחד עשה" - ר"ל ואם תשיבו לומר וכי אברהם הקרוי אחד כמ"ש אחד היה אברהם (יחזקאל ל"ג) וכי הוא לא עשה כזאת הלא גם הוא נשא הגר המצרית על שרה אשתו 

מצודת ציון

"ושאר" - הנה יתרון מעלה כי כמו שמלת יותר היא משותפת להשארה וליתרון מעלה כמ"ש יתר מרעהו צדיק (משלי יב)כן מלת שאר משותפ' לשניה'

"רוח" - ר"ל רוח חכמה ויראת ה'

"ברוחכם" - ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו לז)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולא אחד עשה ושאר". מביא ראיה על חטאם בזה מבריאת האדם. שה' כשברא את האדם לא בראם זכר ונקבה נפרדים זה מזה כמו שברא יתר בע"ח כי אדם נברא תחלה לבדו וחוה היתה אחת מצלעותיו והיתה עמו תחלה גוף אחד (כמ"ש חז"ל דו פרצופים נבראו) וז"ש "וכי לא אחד עשה ושאר", ה' עשה את האדם גוף אחד עם שארו זו אשתו שניהם היו מחוברים יחד בעת שנעשה אדם.

"ועשה רוח לו". להאדם עם השאר הדבוק עמו היה רוח אחד. באופן ששניהם נבראו בשר אחד ורוח אחד. לא כיתר בעלי חיים שהיו שנים שנים בין בבשר בין ברוח. ולמה עשה כן. ולמה לא ברא גם את האדם תיכף מופרדים איש ואשתו? הוא ללמד שבת זוגו של האדם צריך שתהיה דומה לו ומתאחדת עמו בין בבשר שתהיה מעמו ומבית אבותיו. בין ברוח שיהיה להם דת אחת ואמונה אחת. כמ"ש הלא אב אחד לכולנו הלא אל אחד בראנו. כמו שהאדם ואשתו היו תחלה בשר אחד ורוח אחד. וז"ש "ומה האחד". ר"ל ומה מורה האחד והאחדות הזה שצריך להיות בין הזוג. משיב שהיא "מבקש זרע אלהים". שע"י האחדות שביניהם בבשר וברוח עי"ז הזרע שיולד מן הזוג הזה יהיה זרע אלהים לא זרע כלאים שעטנז כזרע הבהמה שאין שומרים היחס והאחדות רק כזרע אדם הראשון שהוליד בדמותו בצלמו בצלם אלהים וע"כ "ונשמרתם ברוחכם". תשמור את רוח התאוני.

"ובאשת נעוריך אל יבגד" שהרוח שלכם לא יבגד באשת נעוריך לשנוא אותה ולאהב אחרת תמורתה אחר שכונת הבריאה היה שיהיה לשניהם רוח אחד רוח אהבה ורצון.

ביאור המילות

"ושאר". היא האשה כמ"ש חז"ל אין שארו אלא אשתו, ובארתי הדבר בס' התו"ה אמור סי' ה', וי"ל שהנחת מלת שאר בראשונה נצמח מחוה, שנבראה מן הבשר שנשאר מאדם, שנברא בו יתרת פרצוף או זנב שמשם נסר את חוה, או נרדף עם בשר, כי היתה בשר מבשרו. ופי' ורוח לו, לשניהם היה רוח אחד:

"אל יבגד". מוסב על מלת ברוחכם, שהרוח שלכם לא יבגד, וכן מלת שנא הוא פעל עבר נסתר ומוסב על הרוח, אם הרוח שנא אותה:
 

<< · מ"ג מלאכי · ב · טו · >>