מ"ג ישעיהו סה ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ט. וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי וירשוה בחירי ועבדי ישכנו שמה

מנוקד: וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה.

עם טעמים: וְהוֹצֵאתִ֤י מִֽיַּעֲקֹב֙ זֶ֔רַע וּמִיהוּדָ֖ה יוֹרֵ֣שׁ הָרָ֑י וִירֵשׁ֣וּהָ בְחִירַ֔י וַעֲבָדַ֖י יִשְׁכְּנוּ־שָֽׁמָּה׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והוצאתי מיעקב", שהם עשרת השבטים מהם אוציא זרע טוב, "ומשבט יהודה" (אוציא) יורש הרי כי ציון היתה בחלק יהודה ובנימין שהם היו למלכות אחד.

"וירשוה בחירי" השבטים יקחו חלקם בארץ.

"ועבדי" הכהנים והלוים עובדי ה' שהם לא לקחו חלק בארץ, "ישכנו שמה" ויקבעו שם דירתם:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וירשוה בחירי" - העם שבחרתי לי הם ירשו את הירושה שהבטחתי להם זו ארץ ישראל

"ישכנו שמה" - ולא יגלו עוד ממנה

"יורש הרי" - הר ציון והר הבית

"זרע" - רצה לומר זרע ברכה הראויה ליעקב