מ"ג ישעיהו סד יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יא. הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְהוָה תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: העל אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד מאד

מנוקד: הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְהוָה תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד.

עם טעמים: הַעַל־אֵ֥לֶּה תִתְאַפַּ֖ק יְהוָ֑ה תֶּחֱשֶׁ֥ה וּתְעַנֵּ֖נוּ עַד־מְאֹֽד׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תחשה ותעננו" - תחריש על העשוי לנו עד כאן תפלת הנביא ותחלתה חסדי ה' אזכיר

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"העל אלה תתאפק ה'", הלא עי"כ אנו רחוקים מישועת הנפש ומדוע תחשה? הדברים האלה הרגישו את רוח החוזה האלהי זה שנית, משיב פניו אל ה' אומר אליו, אבל הה', "תחשה ותעננו עד מאד" במה שאתה תחשה ושותק, במה שאינך משיב על דברי אלה, בזה בעצמו תעננו ותשיבנו מענה גדולה ותשובה מספקת עד מאד. שתיקתך היא עצמה תשיב אמריה לה, והפסיק מליצתו, מיתרי כינור המליצה נדהמו עתה. הסער הגדול שב לדממה ברוח המליץ, עד כי בקאפיטל הבא, תבא בו הרוח ומענה אלהים על זאת:


ביאור המילות

"ותעננו", פירושו לדעתי מענה ותשובה. כי מצאנו להרמת קול ענה בבנין הכבד, כרם חמר ענו לה (כז ב'), קול ענות אנכי שומע (שמות לב יח) שהם מבנין הכבד, ומורה על עניה בהרמת קול, ולז"א עד מאד:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תחשה" - וכי תחריש להאומות אשר כל אלה עשו וכי עוד תענה אותנו בידם עד זמן מרובה הלא די במה שעבר

"העל אלה" - וכי על חורבן אלה הדברים תתאפק ותאמץ לבך לבל יכמרו רחמיך

מצודת ציון

"תתאפק" - ענין התחזקות ואמצות הלב

"תחשה" - ענין שתיקה כמו עת לחשות (קהלת ג)

"ותעננו" - מלשון עינוי